אז נוחי הבטיח

נוחי דנקנר, יושב ראש הקוגלומרט הכלכלי IDB, רכש בסוף השבוע את “מעריב”. בתקשורת התפתח דיון בשאלה האם דנקנר יעשה בעיתון שימוש על מנת לקדם את האינטרסים הכלכליים הרבים שלו. דנקנר עצמו פנה לעובדי “מעריב” והפציר בהם להמשיך ולסקר ללא חשש גם את חברת IDB. “אנא המשיכו לשמור על האינטגריטי, על המקצועיות ועל העצמאות וחופש הבעת הדעה – כולל סיקור ביקורתי על קבוצת IDB והחברות הבנות שלה ועל מנהליה ובכיריה ואני בתוכם”, אמר.

דבריו של דנקנר הזכירו לי ראיון רדיו ששמעתי לפני מספר שנים, יום לאחר רכישת “מעריב”. רזי ברקאי שאל את הרוכש החדש של העיתון, עופר נמרודי, האם הוא יכול להבטיח שהעורכים והעיתונאים של העיתון יהנו מעצמאות ומאי תלות, נמרודי הבטיח שכל מטרתו ברכישת העיתון היא לתרום לחופש הביטוי בישראל ולחיזוק עצמאותה של העיתונות. זמן לא רב לאחר מכן התפטר דן מרגלית מ”מעריב” בעקבות טענות על התערבות לא ראויה מצידו של המו”ל; עלילותיה הנוספות של משפחת נמרודי ב”מעריב” והתעללותה בחופש הביטוי ידועות.

נוחי דנקנר הוא אדם מאד רגיש לעיתונות ויודע היטב כיצד לנווט אותה לשרת את עסקיו. כיוון שהזיכרון התקשרותי בישראל קצר ולקוי, מן הראוי אולי להזכיר פרשה כלכלית אחת שהתרחשה לפני כמה שנים המעידה על מחויבותו של דנקנר לחופש הביטוי ולעיתונות עצמאית, ומה קורה כאשר הערכים הללו מתנגשים עם עם האינטרסים הכלכליים של התאגיד. לפני כחמש שנים עמד להיות משודר במסגרת התכנית “עובדה” תחקיר, שממנו עלה שבכיר בחברת “ישראייר” ניסה לטייח תקרית בטיחותית חמורה במסגרתה רק בנס ניצלו חייהם של 260 נוסעים שטסו במטוס החברה מניו יורק לישראל. ישראייר, חברה בבעלות דנקנר, הפעילה מערכת לחצים ואיומים משפטיים על מנת למנוע את שידור התחקיר.

הזכיינית “קשת” שחששה מתביעה משפטית מדנקנר עיכבה את שידור התחקיר, ובעל ההון מוזי ורטהיים העומד בראשה נזעק לתמוך בחברו ופירסם ב”ידיעות” מאמר בשבו הצהיר שהוא מצטער כי “עובדה” צורפה ל”קשת”. כמה ימים לאחר שפורסם על ביטול שידור התחקיר, הסירה חברת “סלקום” – גם היא בבעלותו של דנקנר – לגמרי במקרה את חסותה מתוכנית של “קשת” שהיתה אמורה לעסוק באלימות בישראל. כך ייעשה לסיקור ביקורתי של IDB. כמו כן, לפני מספר חודשים חשף מיקי רוזנטל בערוץ 10 כיצד צבר נוחי דנקנר את הונו העצום באמצעות הון ציבורי ורגולציה רופסת.

לכן הסיכוי שבקרוב תמצאו ב”מעריב” מאמר ביקורתי על ריכוזיות תאגידית במשק, קרוב לסיכוי שתיתקלו במאמר ביקורתי על נתניהו ב”ישראל היום”. וזה עוד לפני שדיברנו על בעיית הבעלות האנכית של הרכישה הזו: השליטה של דנקנר ב”סלקום” ובספקית האינטרנט “נטוויז’ן” מעניקה לו יתרון משמעותי בשליטה בתכנים, עובדה שתעניק לו יתרון משמעותי לא רק בהפצת תוכן אלא עתה עם רכישת עיתון גם על התכנים שיגיעו לציבור.

אחד היתרונות של גילו המופלג של האתר הזה זה שלעתים קרובות אפשר לעיין במה שנכתב כאן לפני מספר שנים על מנת להאיר עניין אקטואלי. במאי 2008 ערכה התזמורת הפילהרמונית בהיכל התרבות בתל אביב קונצרט חגיגי לרגל 60 שנה למדינת ישראל. מנכ”ל התזמורת אבי שושני נשא דברי ברכה לשנת השישים לקיומה של מדינת ישראל והפליג בברכות לתורם נוחי דנקנר, במלאת חמש שנים לרכישת קונצרן IDB. בתגובה לדברי החנופה החגיגיים של המנכ”ל שושני לאיל ההון נשמעו קולות מחאה ושריקות בוז בקרב הקהל.

דנקנר, שכאמור אינו מתראיין בכלי התקשורת אלא רק מתדרך אותם באופן קבוע בעילום שם, חרג באופן יוצא מן הכלל ממנהגו ואמר ל”מעריב”: “זו צרות עין וטיפשות. במקרה היום מציינים חמש שנים לרכישת IDB. לצערי באולם הזה בתל אביב ישב מיעוט של שמאלנים, קנאים, מרי נפש ואני מתעלם מהם לחלוטין, אמשיך לעשות למען הקהילה ולמען טובת מדינת ישראל כי אני חלק ממנה”. אין צורך בראיון בלעדי לחג על מנת לפרוש את תפיסת העולם של איל ההון המסתורי. באמירה אחת הוא פרש את משנתו ומחשבותיו אודות החברה הישראלית, תמונת עולם שתבוא לידי ביטוי ב”מעריב” – שממילא זהה למה שמנחה את עורכיו בשנים האחרונות.