בניגוד למקובל בתהליכי הקמת מסגרות פוליטיות חדשות, קמנו ואמרנו, שפנינו לא להוסיף פילוג וריב במחנה השמאל אלא לקדם, מתוך העקרונות עליהם הכרזנו ודפוסי הפעולה שלנו, מהלכים של אחדות ושותפות שיתרמו לבנייתו של שמאל עקבי, מדיני וחברתי כאחד, עמוק ורחב שיקרא תיגר על הסדר הקיים בישראל. אלטרנטיבה שמאלית כזאת לא תיבנה יש מאין. במציאות הפוליטית הקיימת היא צריכה להיבנות יחד עם חד”ש, חזית השמאל היהודית-ערבית. אין כמו המלחמה המתנהלת היום והשלכותיה הלא פשוטות על יחסי יהודים-ערבים בתוך ישראל ועל סדר היום הפוליטי הישראלי כדי להמחיש, מדוע יש הכרח בתנועת שמאל יהודית-ערבית גדולה וחזקה כתנאי מוקדם לכל מאבק רציני למען צדק חברתי ושלום. בלי שותפות יהודית-ערבית כל ניסיון פוליטי נידון לשכפל פעם אחר פעם את הדינמיקה הלאומנית-גזענית הקיימת. די להסתכל לאן הידרדרה שלי יחימוביץ` בניסיונה להיראות ציונית כשרה. בלי שותפות יהודית-ערבית חזקה, גדולה וחזקה פי כמה וכמה מזו הקיימת בחד”ש כיום, לא נוכל להיחלץ מהשימוש הציני של האליטות הפוליטיות בסכסוך הלאומי כדי להסיט את סדר היום הפוליטי-חברתי לפי רצונן.
בקרב האוכלוסייה הערבית, חמישית מאזרחי ישראל וכמחצית מענייה, חד”ש היא תנועה המונית בעלת שורשים עמוקים. לא סוד שבקרב הציבור היהודי חד”ש, למרות ההסכמה של רבים לעקרונותיה, עמדותיה ופעילותה הפרלמנטרית המרשימה במשך כנסות רבות, לא הצליחה במשך הרבה זמן להפוך לבית פוליטי משמעותי. חלק מהסיבות לקושי הזה נעוצות בהחלט בתפקיד של הסכסוך הלאומי, ביחסי הכוח ובקושי של מי ששייכים למגזר בעל זכויות יתר יחסיות (היהודים) להזדהות עם תנועה, שמטבעה מעמידה את תביעותיו של המיעוט הלאומי המדוכא במרכז עשייתה. עם זאת, זה לא סוד שגם בקרב צעירים ערבים קסמה היחסי של חד”ש ירד ב-15 השנה האחרונות לעומת כוח המשיכה שהיה לה בעבר. למרות כל זאת, אין בישראל עוד כוח פוליטי כזה, אשר מסוגל לקבץ יחד למאבק משותף סביב עקרונות שמאליים כל כך הרבה פעילים ופעילות ערבים ויהודים.
לכן, ומתוך הסכמה למצע הבסיסי של חד”ש (http://hadash2009.org.il/matzahadash), החלטנו להצטרף לחזית כגוף פוליטי עצמאי, השומר על עצמאות פוליטית-רעיונית וארגונית. בכך אנחנו תורמים להפיכתה של חד”ש מחזית של המפלגה הקומוניסטית ושל שותפים עצמאיים לחזית פלורליסטית, לברית רב-גונית. יש סימנים לכך שמתפתח כעת תהליך שיביא להקמתן של מסגרות נוספות בחד”ש או לצידה. דמיינו לרגע חזית שמאל בבחירות הבאות, נניח בעוד שנתיים-שלוש או ארבע שנים, שכוללת לצד מק”י וותיקי חד”ש, גם את התחברות-תראבוט, מסגרת ירוקה-אדומה, התארגנות ערבית-שמאלית צעירה, התארגנות פמיניסטית, מסגרת מזרחית רדיקלית, קבוצה דתית הדוגלת בצדק ושוויון ועוד. אם נצליח להפוך את הגיוון בשמאל הלא-ממסדי ממקור לבידול, פילוג והפרדה למקור של שותפות בין שונים והתחזקות, נעשה משהו משמעותי באמת לבניית הכוח הפוליטי האלטרנטיבי שכלל תושבי הארץ כה זקוקים לו. מעבר לכך, רק מעורבות במאבקים חברתיים מלמטה, רק פעילות עמוקה, עקבית ומתמשכת, תאפשר בעתיד לקבוצות אוכלוסייה רחבות, למגזרים חשובים בקרב מקופחים והמנוצלים, לחבור לשמאל הזה.
רשימת מועמדי חד”ש לכנסת הקרובה מבשרת על התכוונות לשינוי – עדיין לא על הבשלת התהליך. ההתכוונות חשובה, חשובה מאוד. לחד”ש יש נבחרת מרשימה מבחינת פועלה הפרלמנטרי. לכן הייתה הסכמה רחבה להשאיר בראש את שלושת חברי הכנסת המכהנים. אבל קיימת גם הציפייה להגדלת הייצוג בבחירות הקרובות. בשתי המערכות האחרונות חסרו מעט מאוד קולות להשגת מנדט הרביעי, והתחושה בסניפי חד”ש היא שהוא בר השגה במסגרת קהל הבוחרים הקיים. למקום הרביעי נבחר ד”ר עפו אגברייה, רופא ופעיל ותיק מאום אלפחם. כדי להשיג פריצת דרך אלקטורלית כבר בבחירות האלה, כלומר מנדט חמישי או אפילו שישי, חד”ש תצטרך להגיע לקהלים חדשים. הצבתן של עאידה סלימאן-תומא ושל נורית חג`אג`, שתי פעילות חברתיות בולטות, מבשרת על הכוונה הזאת. מבחינתנו, זהו עוד תמריץ משמעותי לעשות מאמץ להצלחת חד”ש בבחירות האלה.
רבים בחד”ש ובסביבתה הביעו אכזבה ממיקום נמוך יחסית של הנשים ברשימת חד”ש. הנושא היה במרכזם של דיונים סוערים בתוך החזית. ניתן לומר שישנה טלטלה ונראה כי מתגבשת הכרה שחד”ש תצטרך לשדרג בצורה משמעותית את הייצוג הנשי בעתיד. בשנים האחרונות חד”ש עשתה היסטוריה כאשר מינתה את עאידה סלימאן-תומא לנציגתה בוועדת המעקב העליונה של ערביי ישראל.
כאמור, הרשימה של חד”ש אינה אידיאלית. אין כמובן דבר כזה, רשימה אידיאלית. אבל זאת של חד”ש כפי שהיא היום משקפת מתח מובנה בין הייצוג של חד”ש כפי שהיא, בהתאם להשפעה הציבורית שיש לה כיום, לבין מה שהיא שואפת להיות. בקלות אפשר להצביע על מגזרים מדוכאים, מופלים ומנוצלים שלא מיוצגים ישירות ברשימה: פועלי כפיים, מזרחים תושבי שכונות עממיות ועיירות בפריפריה, בדואים, קווקזים, אתיופים, דוברי רוסית, לסביות והומואים ועוד. אפשר לומר שהם מיוצגים לא רע על ידי הפעילות הפרלמנטרית המצוינת של הח”כים של החזית העושים למענם דברים חשובים. אבל זה יהיה נכון רק חלקית, כי שינוי חברתי אמיתי מחייב בעיקר פעולה של המדוכאים למען עצמם בכל התחומים, כולל בייצוג הפרלמנטרי. חשוב להתעקש ולהזכיר לעצמנו כאן, כי השינוי החברתי מתחיל במאבק מלמטה ולא בייצוג הפרלמנטרי. לכן אנחנו סבורים שהמשימה העיקרית היא לבנות כוח מלמטה, לצרף כוחות ולפתח אפיקי פעילות ומאבק שיביאו רבים באוכלוסיות החסרות להיות שותפות באלטרנטיבה השמאלית. אם נעשה זאת, זה יתבטא גם בייצוג.
ישנן אנשי שמאל יהודים המבקרים את חד”ש על ייצוג מועט של יהודים ברשימתה לכנסת. ביקורת זו שגויה בעינינו משני טעמים. ראשית, כי כאשר מוחמד ברכה נאבק, לדוגמא, על כספי הפנסיה של כלל העובדים כנגד ההחלטה של נתניהו להפנותם להשקעות ספקולטיביות מסוכנות בבורסה, הוא עשה זאת בשם כולנו, ערבים ויהודים כאחד. גם כאשר הוא או ח”כ חנא סוויד נאבקים למען שלום ישראלי-פלסטיני או למען שוויון לאומי ואזרחי בישראל הם עושים שירות דמוקרטי לכלל אזרחי ישראל ומייצגים נאמנה את מצביעיה הערבים והיהודים של חד”ש. שנית, גם אם יש בחשיבות לעובדה שצבורים שונים יזהו במועמדים לכנסת את מי ששייכים למגזר אליהם שלהם – הרי שהיהודים זוכים בחד”ש לייצוג יתר משמעותי לעומת האחוז הנוכחי שלהם בקרב מצביעי התנועה. בעוד שהקולות של יהודים לחד”ש לא הגיעו ל- 10% מכלל מצביעיה, התנועה הציבה ח”כ יהודי אחד מתוך סיעה של שלוש. בכך מתבטאת דווקא המחויבות העמוקה שלה לשותפות היהודית-ערבית והניסיון להרחיב את השפעתה גם בקרב מצביעים יהודים.
ההצטרפות של התחברות-תראבוט לחד”ש לא נעשתה תמורת ייצוג כלשהו ברשימה לכנסת. חשבנו ששאלת הייצוג אינה בהכרח השאלה הראשונה כשמתחילים לעבוד למען בניית חזית השמאל שאנחנו רוצים. למרות זאת, חברתנו, נורית חג`אג`, נבחרה למקום השישי ברשימה. מועמדותה של נורית, הידועה בעיקר בשל פעילותה רבת השנים במסגרת הקשת הדמוקרטית המזרחית, בשל תרומתה להעצמת נשים ולהשמעת קולן גם באחוזות גבריות מובהקות כמו שאלת הפתרון המדיני וסיום הכיבוש, היא מועמדות של תקווה, מועמדות המבשרת על כוונות ההתפתחות של החזית, על הרצון לפנות לקהלים אליהם לא הצליחה להגיע עד כה. מועמדותה של נורית חג`אג` היא אות לבאות, סיבה טובה נוספת להצטרף למאמץ הבנייה של חזית השמאל, של הכוח השמאלי הפלורליסטי שעתיד לשנות מהיסוד את סדר היום החברתי והמדיני בישראל.
מבט על רשימת עשרת המועמדים של חד”ש יכול לתת תמונה לא רעה של ההרכב הנוכחי של החזית, על סוגי הפעילות המקבלים בה ייצוג:
§ ח”כ מוחמד ברכה, תושב שפרעם, יו”ר חד”ש, ונציגה בכנסת מאז 1999. בכנסת ה-17 היה ברכה סגן יו”ר הכנסת וחבר בוועדות הכספים, הכנסת ופניות הציבור. יו”ר עמית של השדולה למאבק בתוכנית ויסקונסין.
§ ח”כ ד”ר חנא סוויד, תושב עילבון, יו”ר סיעת חד”ש בכנסת, נבחר לכנסת לראשונה ב-2006. היה חבר בועדת הכלכלה ועמד לצד ח”כ הרב מלכיאור בראשות השדולה למען דו-קיום ערבי יהודי. סוויד, הנושא דוקטורט בתכנון עירוני, הוא מייסד המכון הערבי לתכנון אלטרנטיבי ועמד בראש מועצת עילבון.
§ ח”כ ד”ר דב חנין, תושב תל אביב, יו”ר עמית של השדולה הסביבתית חברתית והשדולה לזכויות האדם. חנין, נבחר לכנסת ב-2006 והנהיג את מהפכת החקיקה הסביבתית בכנסת. הוא הח”כ היהודי היחיד שיצא נגד מלחמת לבנון השנייה, מיומה הראשון.
§ ד”ר עפו אגבארייה, תושב אום אלפחם, רופא ופעיל חברתי, ניהל בשנים האחרונות, לצד ח”כ חנין, את פרוייקט “ההתחברות לאום אלפאחם” כתגובה לקריאות הגזעניות להתנתק מעירו.
§ עאידה סלימאן-תומא, תושבת עכו, פעילה פמיניסטית ומנכ”לית עמותת “נשים נגד אלימות” הנאבקת להעצמת הנשים הערביות, פעילה המעורבת בתנועות הנשים לשלום ובפורום החברתי של הים התיכון.
§ נורית חג`אג`, תושבת חולון, פעילה חברתית ומנהלת הקשת הדמוקרטית המזרחית, הפועלת לקידום שיח שוויוני חדש בחברה הישראלית, ובמיוחד כלפי יהודי המזרח וארצות ערב. חברה בהתחברות-תראבוט.
§ דח`יל חאמד, תושב נצרת, מזכיר חד”ש נצרת, העיר המונהגת על ידי החזית זה 32 שנה, פעיל למען השלום ושינוי חברתי.
§ ד”ר עבד אללה אבו מערוף, תושב ירקא, חבר וועדת היוזמה הדרוזית, המנהיגה את מאבק האזרחים הדרוזים לשוויון, ומעניקה תמיכה לסרבני מצפון דרוזים.
§ פדרו גולדפרב, תושב קיבוץ ניר יצחק בנגב המערבי. מורה להיסטוריה ואזרחות, פעיל שלום, ודובר עקבי בעד השלום ונגד העמקת המצור וההתקפות על רצועת עזה.
§ מהא אלנקיב, תושבת לוד, פעילה בעמותת סינגור קהילתי, הפועלת לקידום ומימוש זכויות חברתיות, לצמצום פערים, וליצירת סולידריות קהילתית והעצמה בשכונות מצוקה.