גם לחללים יש קב"א
אז מאיפה את? איפה את גרה נו? וכמה חדרים יש לכם בבית? ההורים שלך נולדו פה? ומה הם עושים? מה גובה המשכורת, את יודעת? וההורים שלהם מאיפה? מה זאת אומרת למה זה חשוב? זה חשוב. זו לא גזענות.. זה קב”א. נראה כי במיוחד בימים כאלה, ימי זיכרון, מצפים מכל המתריסים והמנערים להתעלות ולא להעלות באוב ולפתוח פצעים ישנים. בימים כאלה אין טעם. הרי היום כולנו אותו דבר, ביחד, כואבים את אותו הכאב. אבל אין כולנו. אין ביחד. וזה לא תמיד אותו כאב.

ב-1 בנובמבר 1956, היום הרביעי למבצע קדש, נקלע כוח סיור של חטיבת הצנחנים למארב מצרי במעבר המתלה. בכדי לאפשר לכוח להיחלץ, החליט דוידי, שנמצא מזרחית למיצר בו היו לכודים, לשלוח פתיון שימשוך את האש המצרית ויסגיר את מיקומם. קן-דרור היה החייל שנבחר למשימה. הוא נסע אל תוך המארב המצרי, ספג אש עזה ופציעות רבות אך נותר בחיים. כארבע שעות לאחר מכן, בסוף התקפה לילית מוצלחת של כוחות צה”ל, נמצא פצוע על יד הג’יפ, וכעבור חודשיים מת מפצעיו בבית החולים.
לאחר מותו זכה בעיטור הגבורה, ודורות של חיילים שמעו מאז את סיפור ההקרבה של יהודה קן-דרור, נהג הג’יפ שהתנדב למשימה ממנה ברור היה שלא ישוב. בתיאור המעשה באתר גבורה נכתב: “למרות שידע טור’ יהודה קן-דרור ז”ל, שבפעולה זו אין כל סיכוי שלא להיפגע, התנדב לנסוע בג’יפ פתוח בדרך המיצר, מול אש של לפחות 6 מק”בים, מקלעים, רובים, בזוקות ו-ררנ”טים, שנורתה עליו לאור היום, מטווח פחות מ-50 מטר.”
אלא שחבריו של יהודה מספרים סיפור שונה מזה שמספר צה”ל, כפי שעולה מכתבה של מירון רפופורט שפורסמה ב-2007. לטענתם, האמת מטרידה יותר. במונולוג שנכתב בספרה של קורינה הסופרת “בארץ לא ידעתי“, מספר בני ברוידה, אלחוטן בג’יפ בו נהג קן-דרור, שיהודה לא התנדב, אלא נשלח בהוראת דוידי למשימת התאבדות ולאחר מכן הופקר בשטח. פצוע אנוש נאלץ לזחול בכוחות עצמו אל התעלה בחשכה. אותו מפקד לא דאג לחזור אל הג’יפ ולחלץ את החייל ששלח.

ביום הזיכרון השנה, כבכל שנה, יתקיימו בעירי ראש העין שני טקסי זיכרון מקבילים באותו זמן בדיוק: הטקס העירוני יתקיים באנדרטה הממוקמת בשכונה הוותיקה – שכונה שבה רוב תושביה הם דור שני ושלישי לעולים מתימן. בטקס זה ינכחו ראש העיר ורב העיר, המשפחות השכולות, ישירו שירים לזכרם של הנופלים ויקריאו את שמותיהם בזה אחר זה. טקס אחר תקיים במקביל עמותת “נאות ראש העין” בשכונת נוה אפק – שכונה חדשה שנבנתה ואוכלסה בשנות התשעים. טקס זה מיועד לתושבי השכונות החדשות, ויוקראו בו רק חלק משמות הנופלים בני העיר, רק אלה שבאים מן השכונות הללו. אבל העמותה מבטיחה שמדובר בטקס מכובד מאוד. כמו בשנים קודמות, תושבי השכונות החדשות ודאי ייעדרו ברובם מהטקס העירוני, יזכרו ויכבדו באופן סלקטיבי. אחרי הכל, גם לחללים יש קב”א.


