הגורו החדש של ביבי: לואיג'י זינגלס ‏

“שוק חופשי” הוא מושג המעלה תגובות נסערות בשיח הציבורי, ומשמש פוליטיקאים, כלכלנים, אנשי תקשורת ואזרחים מהצד הכלכלי-שמרני כדי לתקוף אחרים – “חברתיים”. התפיסה של שוק חופשי הינה תפיסה מיתית. כאילו שיש רק שתי אפשרויות: שוק חופשי ממעורבות ממשלתית בו הכל מותר (Laissez faire) בקצה האחד, לעומת שוק המתוכנן לפרטיו ע”י הממשלה, כמו שהיה בברית המועצות הקומוניסטית ובסין של מאו, בקצה השני.

אחד החסידים הגדולים של השוק החופשי הוא ראש הממשלה בנימין נתניהו. אלא שבהופעותיו האחרונות, הסתבר שהוא גילה גורו כלכלי חדש: לואיג’י זינגלס (Luigi Zingales), ואת ספרו האחרון שעורר בו עניין – “קפיטליזם לעם: שיבה לגאונות האבודה של השגשוג האמריקאי” (A Capitalism for the People: Recapturing the Lost Genius of American Prosperity). בטקס מינויה של קרנית פלוג לנגידת בנק ישראל ב-13 בנובמבר, אמר נתניהו: “אני קראתי לאחרונה ספר שאני מאוד התרשמתי ממנו של כלכלן ממוצא איטלקי, הוא כרגע נמצא בארה”ב, פרופ’ לואיג’י זינגרס” (הטעות בשם במקור א.פ.). ובאותו יום בכנסת: “אני מפנה אתכם לספר נפלא של כלכלן איטלקי שמבדיל, עושה הבדלה, לואיג’י זינגלס מאוניברסיטת שיקאגו, בא באיטליה, היגר לארה”ב, והוא אומר: יש הבדל בין להיות פרו-עסקים, כלומר עסקים גדולים, ולהיות פרו-שוק, הוא פרו-שוק, כדי שתהיה תחרות”. מעניין אם ראש הממשלה שינה את דעותיו על השוק החופשי בעקבות הגותו וכתביו של זינגלס.

לואיג’י זינגלס הוא פרופסור בבית הספר למינהל עסקים של אוניברסיטת שיקגו, אחד מהכלכלנים המשפיעים כיום בארה”ב. הוא היה כלכלן שמרני מבית אוניברסיטת שיקגו, אבל המשבר של 2007-2008 הוביל אותו, כמו כלכלנים אחרים, לשנות רבות מדעותיו. ב-2012 הוא נבחר על ידי המגזין Foreign Policy לרשימת מאה הוגי הדעות המובילים בעולם. ספרו הקודם, “להציל את הקפיטליזם מהקפיטליסטים” (Saving Capitalism from Capitalists), זכה לשבחים כמו “אחת ההגנות החזקות ביותר על השוק החופשי שנכתבו אי פעם“.

זינגלס הוא כלכלן המסתכל על המתרחש בשטח, רואה את אופן פעולת הכלכלה והמשק במציאות, ובהתאם לכך בונה ומתאים את התפיסה הכלכלית שלו. הוא חושב שהכלכלה צריכה להתאים עצמה למציאות בשוק, להבדיל מכלכלנים החושבים שהשוק צריך להתאים עצמו לתיאוריה הכלכלית המקובלת. ספרו האחרון של זינגלס, “כלכלה לעם” (הנזכר לעיל), כשמו כן הוא – קריא גם על ידי הקהל הרחב, שאינם כלכלנים. אלו החוששים ממאמרים ומספרות כלכלית יכולים לקרוא ראיון עם זינגלס ב”אקונומיסט” ולהקשיב להרצאתו ב-LSE – לונדון סקול אוף אקונומיקס.

מתוך מכלול הרעיונות של זינגלס, בחר ראש הממשלה להדגיש רק את התחרות – “לעודד תחרות, כי התחרות מועילה,” ואת ההבחנה בין תמיכה בשוק (pro-market) לתמיכה בעסקים ובתאגידים (pro-business). כדאי להזכיר גם רעיונות נוספים של זינגלס כמו רשתות בטחון חברתיות, רגולציה ומיסים.

זינגלס מגדיר עצמו ככלכלן של שוק חופשי הבנוי על בחירה חופשית של אנשים. הוא מציין ששוק חופשי אינו יכול לתפקד ללא רגולציה, ללא כללים מוגדרים היטב, שיש לבנות אותו ולהגן עליו. השוק החופשי עובד טוב מאוד בעזרת הכללים הנכונים, וכאשר מתקיימים התנאים הבסיסיים של תחרות משוכללת. אבל השאלה היא מי מתכנן את הכללים, ולטובת אילו אינטרסים הם מתוכננים. לעתים קרובות מדי, הכללים מעוצבים לטובת האינטרס של המעטים ועל חשבון הרוב, ולעתים רחוקות מדי הם מתוכננים לטובת החברה ככללותה. לטענתו, שוק שאינו מוסדר הוא ג’ונגל, ואינו מקום להזדמנויות שוות (“An unregulated market is a jungle, not a level playing field”).

יתרה מזאת, זינגלס טוען כי על הממשלה לבנות את התנאים הנכונים לפעולתו של שוק חופשי ולהתערב כדי לתקן עיוותים בשוק, ושמעורבות ממשלתית למניעת התהוות של מונופולים וקרטלים היא קריטית. בנוסף, זינגלס תומך במיסים ורואה בהם כלי להילחם בעיוותים בשוק החופשי. הוא מאמין ברגולציה חזקה, וברשתות ביטחון חברתיות.

תפיסת השוק החופשי של זינגלס שונה לחלוטין מזו של חסידי השוק החופשי השמרניים. לדבריו, ברוב המקרים האנשים התומכים בשוק חופשי מתכוונים לכך שהם תומכים בעסקים, או שהם חוששים למתוח ביקורת על עסקים ותאגידים, כי הם חושבים שהם ייראו כמי שמבקרים את השוק החופשי. זינגלס מדגיש היום את הצורך בהבחנה ברורה בין תמיכה בשוק (pro-market) ובין תמיכה בעסקים ובתאגידים (pro-business). אפשר להאמין בשוק החופשי כשיטה כלכלית, ולא כדרך להצדיק את עוצמתם של התאגידים הקיימים, וצריך לעשות את ההבחנה הזאת באופן ברור. לדבריו, שוק חופשי היא סיסמה בה משתמשים התאגידים הגדולים שאינם רוצים שיתערבו ויפריעו להם בפעולותיהם למקסם את רווחיהם. אנשי עסקים תמיד תומכים בשוק חופשי כשהם מנסים להיכנס לשוק מסוים, ברגע שהם נמצאים בשוק, הם רוצים לחסום את כניסתם של אחרים ורוצים מיסים והגנות. הוא מדגיש את הבעייתיות של הכוח הכלכלי והפוליטי של התאגידים הגדולים, את הקשרים ההדוקים והמושחתים בין התאגידים הגדולים והממשל.

לטעמי, אחת האבחנות החשובות של זינגלס היא ששוק חופשי אינו יצור טבעי, אלא יצירה אנושית. בדומה לדבריו של הנשיא רוזוולט: “אנחנו חייבים לתפוס את העובדה כי ‘חוקים’ כלכליים אינם מיוצרים על ידי הטבע, הם נעשים על ידי בני האדם.” זינגלס תוקף את חסידי השוק החופשי. לדבריו, פעמים רבות אנשים המתארים את עצמם כתומכי שוק חופשי יודעים לומר רק: הכל מותר. לטענתו, אם התנאים נכונים, השוק יכול לתפקד, אבל לעתים קרובות התנאים לא נכונים, ונוצר מצב שבו יש יותר מדי מונופולים, יותר מדי כוח פוליטי, יותר מדי שחיתות. בהינתן המצב הזה, לומר שעלינו לא לעשות כלום ולתת לשוק לפתור הכל הוא מעשה של פשע.

עד כאן זינגלס, ומכאן למיתוס של השוק החופשי. שוק חופשי הוא מושג–מודל כלכלי שהנחות היסוד שלו אינן מתקיימות במציאות. זה לא המקום לדיסרטציה בנושא. מספיק לציין שהשימוש הנוכחי במושג ‘שוק חופשי’ על ידי כלכלנים ובתרבות הפופולארית מתייחס לשוק בו נעשות עיסקאות בין שני צדדים שפועלים מתוך רצונים החופשי, לשוק שאין בו התערבות או רגולציה ממשלתית, ולשוק שמתקיימות בו מספר הנחות בסיסיות כמו מספר רב של משתתפים, אינפורמציה מלאה וסימטרית וכו’.

אלא שבעולם האמיתי, במציאות, אין שוק חופשי כזה. כל השווקים החל משוק הכרמל ועד שוק המניות מובנים. יש להם חוקים, תקנות, נוהלי עבודה, ומערכת המפקחת על יישומם ומבטיחה שכולם יפעלו בהתאם לחוק ולכללים, ואלו שלא יפעלו כך, יענשו. היד הגלויה של הממשלה הכרחית לתפעול יעיל של שווקים, בין השאר באמצעות קביעת מטבע חוקי, ושמירה מפני כסף מזוייף, קביעת מידות ומשקלות ושמירה על דיוקם (ק”ג עגבניות בשוק, ליטר בנזין בתחנת הדלק וכו’), קביעת סטנדרטים של בריאות, היגיינה, בטיחות, בדיקת ואישור תרופות, פיקוח על מזון, בדיקות רישוי, חוקי ותקנות תעבורה, ומערכת החוק, חוזים, בתי המשפט ובתי הסוהר…

שיקולים אלה תקפים גם לגבי הטיעון של חסידי השוק החופשי בדבר חוזים בין שני צדדים חופשיים, בין קונה מרצון ומוכר מרצון. החוזה הדו-צדדי היחיד הוא הסכם ג’נטלמני המתבצע מרצון. כל חוזה אחר כרוך במעורבות משתמעת של צד שלישי, המדינה, אשר באמצעות מערכת בתי המשפט, מוכנה לאכוף את תנאי ההסדר הפרטי. למעשה, כל חוזה הוא משא ומתן בין שלושה צדדים – השניים שחתמו על המסמך, והמדינה אשר תיקרא לתת כוח להסכם כאשר בעת מחלוקת או כאשר אחד הצדדים לא עושה מה שהתחייב לו.

השוק שרוב האנשים מעריכים כדוגמה ברורה לשוק יעיל הוא שוק המניות האמריקאי. שוק זה הוא תוצר של פיקוח, ורגולציה בהתאם לחוקים שנקבעו לאחר המשבר הגדול של 1929. שווקי המניות האמריקאיים הם כנראה מהשווקים היותר מפוקחים בארה”ב. אנו נסמכים על פיקוח זה כדי ליצור את השקיפות ההכרחית למסחר במניות. ללא הדרישות הנרחבות והנוקשות לגילוי נאות, לחשבונאות אמת, אף אחד לא היה סוחר במניות בצורה ובהיקף הנוכחיים. התחיקה, הרגולציה והפיקוח הממשלתיים חיוניים כדי ששווקים יפעלו ביעילות.

יתרה מזאת, הדינמיקה של מה שאנו קוראים הכלכלה החופשית מחסלת בעצמה את תנאי הסף והדרישות של מודל השוק החופשי. נושאי הדגל של כלכלת השוק החופשי הם בעלי ההון הגדול והתאגידים העסקיים הגדולים שהם עצמם פועלים נגד כלכלת השוק החופשי. קבוצות רבות עוצמה אלו פועלות למיקסום רווחיהן בדרכים שונות וחשוב להן שהממשלות לא יתערבו ולא יפריעו להן בפעולות אלו. תאגידי ענק ותאגידים בינלאומיים שגדולים מהתל”ג של מדינות מפותחות רבות, מתכננים ומתכנתים את השוק ופועלים כנגד תחרות ונגד השוק החופשי. הם מתכננים את השוק במובן של גידור תחומים בהם הם יהיו מונופול או ‘שחקן’ עיקרי הקובע את המחירים ואת מירב ‘חוקי המשחק’. הם מתכנתים את השוק במובן של הקטנת יכולתם של אנשים לבחירה חופשית של המוצרים באמצעות מיתוג, פרסומת גלויה וסמויה, וקידום מכירות, פעילות לוביסטית לחקיקת חוקים התואמים את צרכיהם, ובמגוון אמצעים אחרים, שכולם לגיטימיים מבחינת התאגידים, החוק, והמדינה. התוצאה הסופית היא שוק שאינו חופשי, שאין בו תחרות אמת, ואשר התאגידים שולטים הן בהיצע והן בביקוש שבו, והם אלה שקובעים את המחירים.

זה המקום לכתוב כמה מילים על התאגידים העסקיים.

התאגיד העסקי בבעלות מוגבלת – בע”מ (corporation) הוא אחת ההמצאות החשובות בהיסטוריה האנושית. התאגיד העסקי הוא הארגון החשוב ביותר ובעל ההשפעה הגדולה ביותר בעולם כיום, הוא אבן הפינה של השגשוג והבסיס ליצירת העושר חסר התקדים בעולם המערבי, וכנראה גם התקווה לעתיד טוב לשאר העולם. חברת המניות בערבון מוגבל היא המפתח לגידול בייצור, המבנה הטוב ביותר והקל ביותר לאיגום כספים ממשקיעים נפרדים, לשיפור כישורי ייצור ושרות, ולהעברתם. אנחנו כולנו במצב טוב יותר מאי פעם בעקבות הפעילות של התאגיד העסקי. עם זאת חשוב להדגיש ולהזכיר כי התאגיד העסקי בבעלות מוגבלת הוא ישות מלאכותית, המצאה משפטית חברתית. למרות זאת, התאגיד נתפש ע”י הציבור וגם ע”י המנהלים המבריקים ביותר, כסוג של ישות טבעית המתוכנתת לנצל אחרים למטרות רווחיה, עם זכויות כמעט בלתי מוגבלות לעשות ככל העולה על רוחה.

הגדרת תכלית התאגיד כמקסום רווחים, עם הרחבה לא מרוסנת של הקונספט של התאגיד העסקי כ”אישיות משפטית וכלכלית” נפרדת מייצרת מציאות בעייתית. מציאות זו מעניקה לגיטימציה כמעט לכל פעולה למקסום הרווח של התאגיד ללא התחשבות בחברה ובסביבה ועל חשבונן, ולהריסת השוק החופשי. פרופ‘ מנואל טרכטנברג, ראש המועצה הלאומית לכלכלה אמר זאת במשפט אחד: “כשאתה נותן לכלכלת השוק לפעול באופן חופשי מתפתחת כלכלה לא חופשית, כמו קרטלים, מונופולים והסדרים שמצרים את התחרות ולא נותנים לה לפרוח“.

גם חסידי השוק החופשי המושבעים מכירים בצורך בהתערבות הממשלה במה שמכונה “כשלי שוק”: מוצרים ציבוריים, כשל אינפורמציה, שווקים לא מושלמים, השפעות חיצוניות, יתרונות וחסרונות לגודל ו’מוצרים’ דומים. אלא שהבנה זו אינה מובאת לידיעת הציבור מחשש לפגיעה באידיאה ובמיתוס של השוק החופשי. שהרי אם מכירים בצורך בהתערבות הממשלה הרי שהנושא משתנה מבעייה אידיאולוגית לבעייה של מידה, ואת זה קשה יותר להסביר לציבור ולהשיג את תמיכתו.

לבסוף, יש בעיה ערכית בסיסית עם המושג של שוק חופשי ללא התערבות ממשלתית. לטעמי, אסור שהממשלה תצמצם את מעורבותה בתחומי הכלכלה והחברה ותשאיר לעסקים לעשות את העבודה. הממשלה אמורה לשרת את הציבור והיא מחוייבת לטובת הציבור, בניגוד לעסקים שמונעים תמיד לטובת עצמם בלבד.

לסיכום, זינגלס אומר מספר דברים חשובים. הוא מגדיר עצמו כ”כלכלן של שוק חופשי” במובן של חופש בחירה או שימור יכולת הבחירה של בני האדם. הוא טוען שאם התנאים נכונים, השוק החופשי יכול לתפקד, אבל לעתים קרובות התנאים לא נכונים וצריך להתערב, והוא מדבר במפורש על רגולציה, על הנזקים של אי שוויון גבוה מדי ועל הצורך ברשתות ביטחון לעובדים. ראש הממשלה מתעלם מכל הדברים האלו, שכן ככל הנראה הוא לא מאמין בהם. נתניהו עשה ‘חצי עבודה’, לקח מהגותו של זינגלס רק את התחרותיות ולא התייחס כלל לאי השויוון, לרשתות הביטחון החברתית, לרגולציה ועוד.

אמנון פורטוגלי הוא חוקר במרכז חזן במכון ון-ליר, מרצה במכללה החברתית-כלכלית