הדמוקרטיים כערי מקלט

כשעלה לכיתה ד' אמר נועם (שם בדוי) להוריו: "בית ספר זה לא בשבילי. חלמתי שהלכתי למגדת עתידות והיא קראה לי את העתיד בכדור בדולח ואמרה שאהיה שף. ובגלל שאני אוהב להמציא דברים, אמציא מאכלים. אז אני רוצה לפתוח לא מסעדה אחת – רשת של מסעדות, ואני מחפש משקיע. אתם מוכנים להשקיע בי?" מרגע זה סירב הילד ללכת לבית הספר. הוריו הסבירו, הפצירו, לחצו – ללא הועיל. באבחון התברר שהוא לקוי למידה. "הוא יהיה non reader & non writer" – קבעה המאבחנת.

הבשורה נחתה עליהם כרעם. עד אז לא הבחינו בשום בעיה. נועם, שהיה ילד נבון, רהוט, חברותי ובעל ידע עולם נרחב, עקף את הקשיים עד שלא יכול עוד. הוסיפו לזה מורה מתעללת שקראה לו "מפגר" ו"דפוק בשכל", ילדים שלעגו לו ומנהלת שהתעקשה על כיתת חינוך מיוחד, ותבינו את הייאוש ותחושת העלבון של הילד שמצא מוצא ביזמות.

אחרי שתכנן את שתי המסעדות הראשונות שיפתח, נרשם נועם לקורס בישול. הוא המציא רוטב פסטה שנמכר יפה ביריד האוכל, אבל ייצור בכמויות מסחריות היה קשה מדי לילד בן 10. משרד החינוך לא הציע שום פתרון. בלית ברירה שכרו הוריו מורים שלימדו אותו לקרוא ולכתוב, אנגלית וחשבון. אבל הוא היה בודד ועצוב.

כך עברו שלוש שנים. הנער, כבר לא ילד, הודיע שהוא רוצה לפגוש את המאפיה הסיציליאנית ולהתעשר בגדול. מחקרים מגלים כי 70% מהאסירים בישראל היו ילדים לקויי למידה שנפלטו ממערכת החינוך כבר בבתי הספר היסודיים והידרדרו לפשע. מי יערוב להם – דאגו הוריו – כי בנם לא יתעל את תסכוליו לכיוון קרימינלי? שוב חיפשו עבורו בית ספר.

מספר התלמידים בכיתה בחטיבת הביניים בחינוך הממלכתי הוא 40. הישגיות ולחץ. "הבן שלכם," אמרו להם בחמישה בתי ספר, "לא ישרוד כאן יותר מחודש." ביום פתוח באחד מהם אמרה המנהלת כי העירייה חייבה אותה לפתוח כיתה מיוחדת לתלמידים לקויי למידה. "אבל," הרגיעה את ההורים שנכחו במפגש, "לא יהיה שום קשר בינם ובין הילדים 'הנורמטיביים' של בית הספר."

מנכ"ל המועצה לשלום הילד, ד"ר יצחק קדמן, מעריך כי 60-40 אלף תלמידים נשרו או הונשרו בשנה שעברה ממערכת החינוך, ונזרקו לרחוב בלי שהוצעו להם פתרונות מתאימים משום ש"קלקלו" לבית ספרם את ממוצע ציוני הבגרות. בית הספר הדמוקרטי היה היחיד שהציע לנועם השתייכות לקהילה מעורבת של ילדים "רגילים" וילדים מתקשים שלומדים יחד בלי סטיגמה שלילית ובלי לחשוש מהנשרה נוספת.

לא רק לפי הישגים

בכל כיתה בבית הספר הדמוקרטי למדו 24 תלמידים שחולקו מדי פעם לקבוצות קטנות ורב-גיליות, חלקם עם תוכנית לימוד אישית (זו של נועם כללה קולנוע, גרפיקה ומחשבים עד שהתגבר על הטקסטים בהם התקשה). לכל תלמיד הוצמד מורה-חונך שעזר לו להתמודד עם בעיות לימודיות וחברתיות. מוסד מוצלח במיוחד היה בית דין של מורים ותלמידים שדנו בסכסוכים שלא נפתרו בדרך אחרת. אלימות הייתה אם כן, תופעה לא שכיחה.

כל תלמיד החליט אם ברצונו לגשת לכל בחינות הבגרות, לחלקן או בכלל לא. וכולם היו חברים שווים בקהילה שלא שפטה אותם רק לפי הישגים לימודיים. יצירתיות, חברותיות והומור נחשבו לא פחות. ולמרבה ההפתעה, רוב התלמידים ניגשו לבחינות הבגרות והגיעו להישגים נאים.

חשוב לציין, כי כמחצית מתלמידי ז'-יב' בבית הספר היו לקויי למידה. חלקם למדו שם מכיתה א' וחלקם אחרי שנשרו מבתי ספר אחרים. לפעמים נוספו אליהם ילדים עם משברים רגשיים שנזקקו לפסק זמן. כך, למרות שלא התכוונו לזה מלכתחילה, הפכו רבים מבתי הספר הדמוקרטיים לערי מקלט לילדים שאינם מתאימים לשטנץ המקובל במערכת החינוך.

בכיתה י"א קרא נועם את הספר הראשון שלו ונהנה. בי"ב צילם סרט גמר שהפך להיט בפסטיבלים של סרטי תלמידים. ציוניו בבחינות הבגרות נעו בין גבוהים, בינוניים וקומץ נמוכים, והוא היה מרוצה. למנגל שעשה הזמין את המחנכת והמורה החונך. לחבר מתיכון אחר ששאל: "מה פתאום הזמנת אותם?" אמר: "אצלנו זה לא כמו אצלכם. אצלנו אוהבים את המורים."

בית הספר הדמוקרטי הראשון הוקם ב-1987 בחדרה על ידי יעקב הכט, שהיה ילד לקוי למידה שנשר מבית הספר בגיל 16 ורק בבגרותו רכש השכלה אקדמית. הכט, שהבין את מגבלות המערכת הממוסדת בהתמודדות עם ילדים כמוהו, אימץ את דגם סאדברי, בית הספר הדמוקרטי שהוקם בסאדברי ואלי בארה"ב בהשפעת סאמרהיל – בית הספר הפתוח שנוסד ב-1921 על ידי אלכסנדר ס. ניל. ניל, שדגל בלימוד שנעשה מבחירה ולא מהכרח, הפך יחד עם ממשיך דרכו דניאל גרינברג למקור השראה ל-500 בתי ספר אלטרנטיביים ב-32 מדינות, 25 מתוכם בארץ.

כותב ד"ר אילן גור-זאב:

ההורים שהקימו את בתי הספר הדמוקרטיים טוענים כי התחרותיות הקשה של מבחני ההישגים בבתי הספר הממלכתיים הורסת כל חלקה טובה, והתסכול של התלמידים החלשים מתבטא לעתים קרובות בגילויי אלימות. עוד טוענים ההורים כי בתי ספר אלה מאוימים מכל הצעה של שינוי וחדשנות ועושים הכל כדי לקעקעה. הם מצדיקים את הקמת בתי הספר הדמוקרטיים בייאוש שתקף אותם בחשבם על הסיכוי הקלוש לשנות את המערכת הקיימת.
(כתב העת "חברה", גיליון 9, ספטמבר 2003)

עם סיום כהונתו הקים הכט את המכון לחינוך דמוקרטי. כחלק ממאמציו באזורים מוחלשים ליווה המכון את הפיכת מערכת החינוך של מצפה רמון לניסויית, את הפיכת בית הספר "רוגוזין" בדרום תל-אביב לבית ספר דמוקרטי מצליח, ואת הקמת "מודל בת-ים לחינוך אישי".

ב-2006 הוקם בגבעת אולגה שבחדרה בית ספר דמוקרטי ציבורי שנתמך על-ידי העירייה ואינו גובה תשלומי הורים. כיום לומדים בו כ-300 תלמידים, רובם עם קשיי למידה ומצב סוציו-אקונומי קשה. שלושה בתי ספר דומים נמצאים בהליכי הקמה.

אביב חינוכי או הפרטה לדעת?

לאחרונה איפשר גם משרד החינוך את הקמתם של כ-110 בתי ספר ממלכתיים ניסויים, שחלקם אימצו אלמנטים של החינוך הדמוקרטי, כמו כיתות קטנות ורב-גיליות, שיתוף הילדים בבחירת חומרי הלימוד ועוד. האם יוזמות אלו הן סנוניות שיבשרו אביב חינוכי? לא בטוח.

אבל הצגת בתי הספר הדמוקרטיים כשורש הרע במשבר המתמשך של מערכת החינוך עושה להם עוול. יצוין כי שכר הלימוד ברוב בתי הספר הדמוקרטיים הוא כ-7500 ₪ לשנה – לא שווה לכל נפש, אבל כולל את עלות המורים הפרטיים להם זקוקים הילדים המתקשים, ורחוק משכר הלימוד של "חברותא" שממריא  ל-35,000 ₪ לשנה.

מנהל תוכנית היל"ה לילדים שנשרו ממערכת החינוך, מרסלו וקסלר, מתריע כי לאחרונה עוברים בתי הספר הממלכתיים תהליכי הפרטה במסגרתם מוקמות בהם כיתות עם שיעורי העשרה, הממומנות על-ידי ההורים או תורמים שהם מגייסים, בשעה שלילדים להורים חסרי אמצעים אין בהן דריסת רגל. "כך נותן משרד החינוך יד להפרטת המערכת, בזמן שמסגרות תומכות עם כיתות קטנות, כמו מב"ר, היל"ה ואומ"ץ המיועדות לתלמידים בני 18-15 מועדות לקיצוצים חוזרים ונשנים עד שהן מתקשות לענות על צרכי הלומדים. בעיה נוספת היא שרבים מהילדים המתקשים נשלחים לחינוך המיוחד שהורג להם את העתיד, משום שהפיגור שהם צוברים אינו מאפשר להם לגשת לבחינות הבגרות", מוסיף וקסלר.

מנהל היל"ה קורא למשרד החינוך ליזום תוכנית מיוחדת לשילוב ילדים לקויי למידה מבית הספר היסודי ועד לחטיבה העליונה, כזו שכל מערכת החינוך תפעל לפיה, כדי שיתאפשר להם לגשת לבחינות הבגרות. פרופ' מלכה מרגלית, ראש בית הספר למדעי ההתנהגות במרכז האקדמי פרס, ממליצה כי משרד החינוך ישקיע יותר משאבים באבחון ובטיפול בילדים לקויי למידה כבר בגני הילדים, בדומה לארה"ב שם מדביקים הילדים את הפער עד חטיבת הביניים. גם בפינלנד, שמתמודדת עם התגברות הפשיעה, נמצא כי אבחון וטיפול בילדי הגן שיפרו את יכולתם ללמוד והביאו לירידה של 30% בהידרדרות לעבריינות.

בתחילת כל שנת לימודים, מתרוצצים מאות אם לא אלפי הורים נואשים ומחפשים בית ספר מתאים לילדיהם שלא השתלבו במערכת החינוך. לנוכח הצלחת בתי הספר הדמוקרטיים בהתמודדות עם ילדים מתקשים ראוי כי משרד החינוך יממן את לימודיהם בבתי ספר אלה. ובמקביל, יאמץ אפיונים רבים ככל האפשר של החינוך הדמוקרטי בחינוך הממלכתי. למותר לציין כי לו נתנה מערכת החינוך לילדים אלה ואחרים מענה הולם לא היו מוקמים כל כך הרבה בתי ספר פרטיים.

הכותבת היא בלוגרית ועורכת