הזמן המזרחי והחרדה האשכנזית

חלומות לא משקרים. הם רק צצים מתי שבא להם. חלמתי שציון אמיר, אמנון לוי ויהודה שנהב יוצאים עם לפידים מבתי המיליון דולר שלהם והולכים להצית את החדר השכור שלי. התעוררתי שטוף זיעה מול המאוורר ויצאתי לרחוב. כורש. שכב שם הומלס רוסי. אמרתי לו שאם יראה גברים מזרחיים עם לפידים אלגנטים כאלה נגד יתושים של גינות ברמת השרון שיצעק: שד עדתי ואני כבר אתעורר. שאל: מה זה רמת השרון? רוסי דפוק. חוזר לישון.

הודות ליגאל סרנה, נפתח לפנינו שוב צוהר לעולמם המסויט של אשכנזים חילונים בישראל. כן כן, מהמקום המטופח של ההגמוניה הם עדיין רדופים על ידי שדים. מרבונים. הדברים שסרנה גילה לנו קשורים לשאלת ההיתכנות של הזהות האשכנזית במרחב הישראלי והאופן בו היא פועלת בתנאי ואקום ובמשחק סכום אפס במרחב.

ההיסטוריה החברתית בישראל יצרה ועדיין מייצרת אתנו-קלאס. משמעות הדבר היא, שבישראל העוני קשור בקשר מובהק לאתניות – כלומר הוא ברובו עוני לא לבן, כי אם מזרחי, ערבי, חרדי, אתיופי, מזרח סובייטי וכו’. בחודשים האחרונים דובר רבות על האפקט שהותירה תוכניתו של אמנון לוי: התוכנית הציפה “שדים” רבים שמנהלים את הלך הרוח הישראלי והציפה תמות גזעניות, המבוססות הן על עובדות מחקריות והן על חוויות של יחידים וקבוצות, אשר נוגעות לדיכוי ולהדרה של מיעוטים לא-אשכנזיים בישראל.

בנוסף, התגובות השליליות והמבוהלות של רבים המזוהים בתור אשכנזים כלפי מוזיקה מזרחית הן עדות נוספת וברורה למדי להתנגדות היסטרית ומגויסת למציאות בה מזרחים וערבים מנכיחים, מייצגים את גופם ומשמיעים את קולם באופן חופשי במרחב שמבקש לסגור אותם בעוני ובבתי כלא מטאפוריים וממשיים.

לאור ניתוח פוליטי של המצב בישראל – כפי שמשתקף בנתונים ובביטויים מוחשיים אחרים – ראוי לעצור ולשאול במקביל למאבק של הקבוצות המוחלשות בהגמוניה, האם האליטה החילונית הלבנה בישראל בכלל יכולה להפסיק לנסות להפלות, לדכא ולהדיר מזרחים וערבים?

זהות תרבותית

קבוצת הזהות האשכנזית חילונית בישראל מבקשת להזדהות תרבותית עם המערב החילוני הלבן ומפעילה בשל כך מאמצים רבים – מאחר שמדובר במעין פרויקט – להתכונן שוב ושוב מול המערב, אירופה, החילון והלובן.

חשוב לציין כי מדובר בפרויקט זהותי אישי וקולקטיבי עצום מימדים, שכן הוא דורש הכחשה מרובה ויצירת תפאורה אירופית מלאכותית כמו למשל אירוח סיטונאי של צעירים גרמנים בישראל, עיסוק דקדנטי ושטחי בתרבות אירופית, אימוץ סגנון לבוש היפסטרי ומאולץ, עלייה לרגל לברלין, שטוקהולם ולמכון גתה, ייעור עצום ובזבזני מבחינת מים, בניית גגות רעפים (המיועדים למנוע הצטברות של שלג) בבתים שנמצאים במזרח התיכון (!), השקעה תקציבית חסרת תקדים בתרבות אירופית תוך מניעת תקציבים מתרבויות הקשורות למקום כמו תרבויות מזרחיות וערביות ועוד.

בהמשך לטכנולוגיית ה-sharing שהציעה לא מזמן לין חלוזין דברת, בפוסט בו הציעה לחשוב על פריבילגיות מעמדיות פיזיות לא דרך משחק סכום אפס אלא בתור דבר שניתן לחלוק במקום לחלק, אני מניח כאן מתוך פרגון עמוק שתיאורטית, הזהות (המעמדית) האשכנזית חילונית המבוססת כלכלית בישראל יכולה, למרות הקשיים הברורים, לחלוק כסף ומעמד. כלומר, קבוצת האשכנזים החילונית יכולה להתגמש בזהותה המעמדית ולהרחיב אותה בקרב מיעוטים לא לבנים בישראל. אך אני מעוניין להציע כי אין מדובר בשאלה מעמדית גרידא אלא בשאלה זהותית קולקטיבית ואישית עמוקה ומטרידה יותר עבור קבוצת הזהות האשכנזית.

הדרת מזרחים כתנאי לכינון זהות אשכנזית ישראלית

אני מניח שקבוצת הזהות האשכנזית-חילונית בישראל אינה חוששת באופן עקרוני או מהותי משוויון בייצוג, אלא בעיקר מההשלכות התרבותיות והזהותיות ששוויון וייצוג יביאו עימם. בכתבי השלכות, אני מתכוון למזרוח הסמלי, הזהותי התרבותי והוויזואלי של המרחב שיביא עימו שוויון בייצוג, במקרה הישראלי. באופן קונקרטי, הכוונה לאיוש מזרחי וערבי של מוקדי קבלת החלטות, עיצוב מציאות ויצירת עתידים לא לבנים, שפה ויזואלית ושפה מדוברת, היסטוריה, גוף, אמונה, זהויות ותרבות לפי צביונים לא אירופיים ולא לבנים.

הזהות האשכנזית בישראל, מאחר שהיא פועלת בתנאי אינקובטור במרחב מנוכר עבורה ומאחר שהיא מוגדרת דרך ניגוד וביחס למזרחי, יכולה לאפשר לעצמה להמשיך להיות אשכנזית כנראה רק דרך סימון, הדרה, נטרול, ניקוי והרחקה של מזרחים וערבים מנקודות מפתח משמעותיות במרחב. אנשים המזדהים בתור אשכנזים חילונים בישראל כיום יודעים/מכירים/זוכרים שהם אשכנזים בעיקר דרך פעולת הסימון, ההדרה והשלילה של המרחב ממזרחים וערבים. פעולות אלו מכשירות, שומרות ומשמישות את המרחב המאפשר להם לדמיין לובן ומערביות. במילים אחרות, הדרה של מזרחים וערבים הפכה לתנאי שמאפשר את פרויקט בימוי הזהות האשכנזית המתמערבת והמתחלנת בישראל.

“אשכנזים כועסים על אמנון לוי כאילו הוא ניסה להקים את הרייך הרביעי” – הסטנדפיסט תם אהרון (מדקה 06:40)

במשחק סכום האפס של הזהות האשכנזית בישראל, סובייקטים האוחזים ומטפחים זהות אשכנזית-מערבית, נכנה אותם אשכנזים מקצוענים, ייתכן שאינם בהכרח גזענים במהותם אלא הם יותר חוששים מעלייתו/חזרתו/הגחתו של זמן מזרחי שיחדול לאפשר אותם. בעקבות כך, הם מאמצים פרקטיקות גזעניות, המלוות בבהלה והיסטריה, פרקטיקות אשר מסייעות להם למנוע התמזרחות של המרחב, של הזמן ושל פרויקט זהותם האישי והקולקטיבי.

בשונה אולי מזהויות של יחידים אשכנזים אמריקאים או ארגנטינאים, הזהות של אשכנזים חילונים בישראל מוכרחת לאמץ פרקטיקות משמעותיות של הדרה והרחקה כלפי לא אירופאים/לא לבנים כי זו כנראה הדרך היחידה עבורם לשמור על תנאי הייצור של זהותם הקולקטיבית והמדומיינת כמערבית וחילונית. מדובר בחרדה קולקטיבית של מזרוח פרויקט הזהות האשכנזי העומד כנראה על כרעי תרנגולת, דבר המפורש על ידי מי שמזדהים כאשכנזים כעלייתו של מעין רייך רביעי. כפי שראינו אצל יגאל סרנה, הדבר גם נחווה על ידם כחלום בלהות וכפרעות מלוות בלפידים בוערים. הדרישה שלנו ליותר שוויון, ביטוי, דמוקרטיה וייצוג מהווה עבורם “חורבן” ולמעשה חושפת את השד האשכנזי שמגלם את ההיסטריה שלהם מהנוכחות החופשית שלנו.

חשוב שנדע עם מי יש לנו עסק.