אשכנזים במחוזותינו אינם זהים ללבנים אמריקאים, שמעולם לא התמודדו עם אנטישמיות ולא עברו שואה. גם המילים הפוגעניות "ניגר" ו"כושי" אינן שקולות זו לזו, ומי שטוען כך מסתכן בזילות הזוועות שחוו שחורים באמריקה. בהמשך לדיון על צבע וגזענות בישראל
הריבוד האתני והמעמדי בישראל הצליח לבדל את עצמו ממאבקי גזע בעולם. ישראל הייתה, למשל, האחרונה לתמוך במשטר האפרטהייד בדרא"פ. עליונות "לבנה"? מה פתאום! כאן אין "לבנים", רק אשכנזים. בעקבות התפעמותו של כותב אשכנזי ב"הארץ" מיופיה של המילה "כושי"
הזוכה הגדול של הפקעת הקרקעות הראשונה היה קיבוץ שובל, וכעת בסיבוב נוסף חוברים אליו אנשי גרעין חירן – אלה שלמענם הורסת המדינה את אום אל-חיראן. שתי קבוצות של אשכנזים ״איכותיים״, במקרה של הקיבוץ מצביעי שמאל, שתחת מלות הקוד ״חלוציות״ ו״התיישבות״ נהנים מפירותיה הגנובים של הגזענות
מתחילת הדרך לא הטלנו ספק באמינות המשפחות וטענו שהמדינה היא זו שצריכה לתת תשובות לגבי גורל הילדים. השבוע, במקום להתאחד סביב העדויות, לא מעט אשכנזים בחרו להכחיש, לסלף ולהתקרבן. פעיל עמותת עמר״ם משיב אש
בין הפנתרים המבהיקים שמקיפים את שרת התרבות לפנתרים הדהויים והמובסים, בין צ׳כוב ומנשקי הקמיעות לצדק ועוול, בין היות טורף להיות נטרף: הצילום הגאוני שעיטר בסוף השבוע שעבר את שער ״7 לילות״ מנציח רגע קריטי במאבק המזרחי
סטודנט יהודי בשם טל פורטגנג כתב מאמר שכותרתו: "מדוע לעולם לא אתנצל על הפריבילגיות שלי כגבר לבן". המאמר חולל סערה ודיון במושג הפריבילגיה ומי נהנה ממנו בחברה האמריקאית – נקודת פתיחה מעניינת לדיון מקומי בפריבילגיות של יהודים, גברים, אשכנזים, הטרוסקסואלים וקבוצות נוספות
בין מרוקו לאשדוד, בין ביאליק לבן גוריון: פרק ראשון מספרו החדש של סמי שלום שטרית, "יהודית ודמוקרטית: מבחן בְּחינוך – חיבור על חינוך, לאומיות, אתניות ודמוקרטיה" בהוצאת בימת קדם
