העוול הכפול שנעשה ליונתן היילו

מרגע שבוטלה הרשעתו של יונתן היילו ברצח והומרה ל”הריגה”, ועונשו קוצר מ-20 ל-12 שנה, נשמעו קולות שמחים שטוענים ש”נעשה צדק”. ובכן, על אף שראיית עולם חיובית היא דבר חשוב שאין לזלזל בו, יש לומר את האמת: צדק ודאי לא נעשה עם יונתן היילו, צדק ודאי לא נעשה עם נשים וגברים רבים כל כך שנאנסו וגם ימשיכו להיאנס במדינת ישראל.

אדם לעולם אינו עומד לבדו בבית המשפט. כאשר עומד למשפט אדם שרצח את גרושתו, עומדים איתו בבית המשפט כל אותם הגברים שעשו ויעשו את המעשה, ועומדות כל הנשים הנרצחות ואלו העתידות להירצח. כאשר עמד יונתן היילו בבית המשפט ביום שלישי בשעה עשר בבוקר, עמדו איתו גם האנס ירון איילין, האישה שהיתה ילדה בת 12 כאשר איילין אנס אותה, וצעירים ישראלים ממוצא אתיופי שחוששים לפנות למשטרה כדי שתגן עליהם. וכמה שהם צודקים כשהם חוששים. עומדות שם גם כל אותן נפגעות תקיפה מינית שנאלצות להגיע לבתי משפט ולעבור תחקור אכזרי בידי עורכי דין, לעיני שופטים שחלק גדול מהם רחוקים שנות אור מהשופט מישאל חשין ז”ל, שבתחילת שנות התשעים אמר “לא הוא לא, ואין לא שהוא כן”.

השופטים בבית משפט העליון אכן עשו ביום שני מעט בכדי לתקן את פסק הדין של שופטי המחוזי משנת 2013. יש בזה נחמה, והעיוורון אינו מוחלט כפי שהיה אז: אפשר לראות זאת בדבריה של השופטת ברק-ארז שכתבה בפסק הדין כי אוכלוסיות מוחלשות נמנעות מפנייה לרשויות, וכי על הרשויות מוטלת האחריות לשנות את המצב הזה. אבל הנחמה הזאת לא תנחם את מי שנאנסו ולא תנחם את מי שייאנסו, לא תנחם את אלו שיגיעו לתחנת המשטרה ויתקלו בשאלה “מה לבשת” ולא את הנערה שתשב בבית המשפט ותצטרך לשמוע שאולי היא בכלל פיתתה את האנס ושהוא יקבל עבודות שירות ולא מאסר, כי הוא בסך הכל בחור טוב. הוא גם לא ינחם את הבחורה הבאה שאותה האנס הזה יפגוש, אחרי שלא יקבל טיפול הולם או יורחק מהחברה עד שלא יהיה ברור כי הוא החליט שאלימות מינית כבר איננה עיסוק מעניין בשבילו.

מסר חד וברור לא יצא מבית המשפט אתמול. מסר חד וברור שאומר – הפשע האמיתי בכל הסיפור העצוב הזה הוא הבריונות, ההתעללות, הסחיטה, ההשפלה ומעל לכל, האונס האכזרי שעבר יונתן היילו, הקורבן האמיתי בסיפור הנורא הזה. באותה פסיקה אומללה של בית המשפט המחוזי משנת 2013, נכתב כי “הנאשם נטל את חייו של המנוח ואין נזק גדול מזה”. מוטב שהחברה הישראלית, ובמיוחד שופטיה, יבינו כי יש גם יש נזק שהוא חמור לפחות כמו פגיעה בגופו של אדם: המתה מתמשכת של נפשו באכזריות, מתוך כוונה תחילה, לא ברגע של זעם ולא ברגע של איבוד עשתונות אלא בהתמדה ארוכת ימים. מוטב שידעו שאונס, בין שהוא מתמשך ובין שהוא חד-פעמי, הוא אולי המעשה האנושי הנתעב ביותר שניתן להעלות על הדעת. מסר כזה לא יצא אתמול מבית המשפט.

צר לי עליך, יונתן. פעמיים נפלת. פעם אחת בידי אדם שהפך את חייך לגיהנום עלי אדמות, ופעם שנייה בידי מערכת אטומה השבויה בתפיסות מנוונות, מערכת שלא ניחנה באומץ הדרוש על מנת לקבוע נורמות אנושיות חדשות, המרשות לנאנס להגן על גופו ועל נפשו, המבינות כי “שיקול הדעת” של מי שעובר התעללות שכזאת אינו כמו של אלו שקוראים את הסיפור בעיתון. בקשת החנינה לנשיא המדינה רובי ריבלין היא ההזדמנות האחרונה להשתמש בסיפור האיום הזה על מנת להבהיר למשטרה, למערכת המשפט, לאנסים ולנאנסים – מהיום, יש כאן נורמות אחרות. ועד אז? במידה ואתם נתקלים באדם שפועל באלימות מינית נגדכם, סוחט אתכם ומתעלל בכם, קבלו זאת בהכנעה. אחרת תקבלו כמה שנים בפנים.