הקיבוצים העירוניים: אליטה חדשה ועיוורת

הסיפור שנספר כאן הוא סיפורם של הקיבוצים העירוניים, שחבריהם גרים בדירות של הדיור הציבורי מבלי שיהיו זכאים. בכך הם גוזלים את כבשת הרש. הסיפור הזה מקבל משנה תוקף בימי משבר הקורונה, שבהם ביתו של אדם הוא עוד יותר מבצרו. הזכאים לדיור ציבורי המחכים בתור הארוך לדיור ציבורי בירושלים, מקבלים אמנם סיוע בשכר דירה מוגדל – אבל כידוע הסיוע תמיד נמוך ממחיר השכרת הדירות בשוק; ובמיוחד, מה יעשו אל מול עליית מחירי הדיור בימים אלו, ומה יעשו בהעדר הביטחון שנותנת להם דירה קבועה בדיור הציבורי?

חברי הקיבוצים העירוניים בירושלים – "בראשית" בקריית מנחם, ו"בית ישראל" בגילה, כנראה לא מתלבטים בבעיות מוסריות מעין אלה, הם בטוחים בצדקת דרכם. האליטה החדשה הזאת מזכירה לי את האליטה הישנה בה נולדתי: חברי הקיבוצים הכפריים. האליטה הישנה הייתה כזכור "מלח הארץ", והאמינה בכל ליבה ששליחות החלוצית של יבוש הביצות וכיבוש הארץ ("השוממה") נותנת לה זכויות יתר, כמו למשל בעלות על אדמות המדינה שניתנו לקיבוצים בהחכרה. האליטה החדשה בטוחה שהמשימה החברתית היוצאת מן הכלל ב"שכונות" נותנת לה זכויות יתר כמו קבלת דירה בדיור ציבורי, המיועדת למקבלי הבטחת הכנסה. על כך, בין היתר, בכתבתה של איילת פישביין, שם מכתב כי ראש המכינה הקדם צבאית של הקיבוץ בשכונה, ואשתו, שהיא מנכ"לית המכינה, משתכרים יחד 470,000 ₪ בשנה.

השאלה המטרידה אותי מאז שנפגשנו, אנשי "המעברה" (חברי הפורום לדיור ציבורי), עם אנשי "בית ישראל" היא: איך הם חיים בשקט עם המעשה הנלוז הזה, האם הם חסרי בושה? והרי התשובה: אין להם בושה, הם מאמינים בצדקת דרכם. 

אני זוכר היטב את הוויכוחים הקשים והמרים עם הורי ושאר חברי הקיבוצים הוותיקים, כאשר הקשת הדמוקרטית המזרחית פנתה לבית המשפט העליון בתביעה לבטל את החלטה 727 של מנהל מקרקעי ישראל, שהפשירה לבנייה (ולכן גם לרווחי נדל"ן גבוהים) את אדמות הקיבוצים, שהוחכרו להם למטרות חקלאיות. מה שבמיוחד זכור לי, הוא האמונה הנחרצת של חברי הקיבוצים הישנים בצדקת הדרך. חוסר היכולת שלהם לצאת אל מחוץ לקופסה ולהבין (אני אומר לפחות להבין אפילו מבלי לשנות) למה תושבי עיירות הפיתוח שמסביבם, המנוצלים כשכירים במפעלים האזוריים במילואות, מקנאים ברמת החיים שלהם ובזכויות היתר שלהם. כזו היא גם צדקת הדרך של חברי הקיבוצים העירוניים בירושלים.

מי שיקרא בכתבה הנ"ל את תשובתו של עומר לבוקוביץ', רכז תחום בוגרים וקהילות בקיבוץ "בית ישראל", ישים לב שעל דבר אחד הוא לא נותן תשובה: למה לעזאזל הם לא מפנים מיד את דירות הדיור הציבורי שנועדו לזכאים, חסרי אמצעים, מקבלי הבטחת הכנסה, ולא לקיבוצניקים שמרוויחים "קצת יותר" מהבטחת הכנסה. נניח לרגע שפעולתם החברתית חשובה וחיונית – למה לא יתכבדו, ישכרו דירה בשוק החופשי, ברחוב סמוך למרכז הקליטה, ומשום ינהלו את פעולתם? לטענתו, משרד השיכון ועיריית ירושלים הם אלה שביקשו מחברי הקיבוץ לבוא ולגור במרכז הקליטה. נו באמת, האם לחברי הקיבוץ הנכבדים אין רצון משלהם? האם "צדקת הדרך" שלהם לא כוללת סירוב למוסדות המדינה והעירייה לעשות מעשה שלא יעשה? אז זהו שלא. כמו אז, כשאבותינו באו ליבש את הביצות ולכבוש את אדמת המולדת, כך גם היום, חברי "בית ישראל" נמצאים בשליחות לאומית, הם לא מסרבים למוסדות המדינה שמבקשים מהם לרדת אל העם ולגזול אגב כך את כבשת הרש.  

במתחם "מרכז הקליטה" בשכונת גילה בירושלים יש 287 דירות של הדיור הציבורי, מתוכן 54 דירות בהם גרים חברי הקיבוץ העירוני "בית ישראל" ומשתתפי המכינה הצבאית (על-פי דוח השמאי של הפרויקט). המתחם כולו עומד נמצא בתהליכים של פרויקט פינוי-בינוי, וכבר הוגשו תוכניות בניין-עיר להפקדה. ברשות קיבוץ "בראשית" שבשכונת קריית מנחם בירושלים, 48 דירות של הדיור הציבורי (על פי דו"ח מבקר המדינה מאוקטובר 2013). דו"ח מבקר המדינה מותח ביקורת קשה וחריפה במיוחד על משרד השיכון וגם על חברת עמידר על שאינם מפנים את דירות הדיור הציבורי של שני הקיבוצים האלה. הדו"ח מותח גם ביקורת על היעדר בקרה על העבודה החברתית שהקיבוצים אמורים לעשות. יתרה מזו, הוא קובע שבקיבוץ "בראשית" משכירים בהשכרת משנה את דירות הדיור הציבורי למי שאינם חברי קיבוץ ומכונים "פעילים חברתיים". פינוי הדירות הללו כבר נדרש בדו"חות קודמים של המבקר ועד עצם היום הזה הם שם. הדו"ח מדגיש את הפגיעה בזכות לדיור שהיא פגיעה בזכות היסוד של כבוד האדם, על פי פסיקת בית המשפט העליון. 

אליטה חדשה, אליטה ישנה

האליטה הישנה, התנועות הקיבוציות, המפלגות של הציונות הסוציאליסטית (מפ"ם, מפא"י, אחדות העבודה), הקימו תנועת התיישבות מפוארת, שכידוע הייתה עיוורת לגמרי למה שקורה סביבה. בלהט השליחות הלאומית לכיבוש הארץ, נזרקו עולי תימן ומרוקו ושאר גלויות לא אירופאיות למחנות קליטה ולעיירות פיתוח. עד כדי כך האמינה האליטה הישנה בצדקת הדרך, שעיניה טחו מראות את השנאה ההולכת ומצטברת בין דיירי עיירות הפיתוח, שנאה שהביאה, בין היתר, לגסיסתה ולמותה של תנועת העבודה. האליטות החדשות, חברי שני הקיבוצים בירושלים, כדוגמה, מאמינים בצדקת הדרך, הם שייכים לתנועת הציונות הדתית המפוארת (אליטת השמאל הישנה חלף זמנה), ועיניהם טחו מראות את ההתנגדות שהם מעוררים בזכויות היתר שלהם לפחות בקרב חלק מדיירי מתחם הקליטה.

אבל לא צריך לחקור צפונות לב: עצם ההתעלמות מהעובדה שהם גוזלים את דירות הדיור הציבורי מראה שמשהו חסר גם בעבודה החברתית שלהם. אי אפשר לעשות פעילות חברתית עם אמפתיה אמיתית ללא שחרור מההוויה והתודעה הפטרנליסטית של קיבוצניק הבא להקים קן של השומר הצעיר בעיירת פיתוח. ההוויה של מי שמשתכר 470 אלף ₪ בשנה חייבת לקבוע את תודעה. לי לקח כמה שנים של פעילות בקשת הדמוקרטית המזרחית והשתתפות בהקמת תנועת נוער של השכונה (ולא של השומר הצעיר), ולמידה של כמה גישות ביקורתיות (או אולי נגיד: "חינוך מחדש"), כדי להשתחרר מהתודעה הפטרנליסטית של בן קיבוץ השייך לאליטה הקיבוצית הישנה.

כדי שהאליטה הקיבוצית החדשה תשתחרר מהתודעה הפטרנליסטית, צריכים חברי הקיבוצים קודם כל להשתחרר לפחות מחלק מזכויות היתר שלהם כיקירי השלטון: לוותר על דירות הדיור הציבורי. יתרה מזו, הם חייבים גם להכיר במה שהם באמת – נטע זר עם זכויות יתר: הם אשכנזים ותיקים הדיירים בחלקם בני עולים מזרחים, ובחלקם עולי חבר העמים מבוגרים שלא נקלטו היטב. הם משתכרים היטב, שאר הדיירים מקבלים הבטחת הכנסה. הם קבוצה מלוכדת עם קשרים חזקים במוסדות השלטון, שאר הדיירים יחידים נפרדים, שקשריהם עם המוסדות רופפים וגו'.

את ההוויה קשה לשנות, הדרך לנטישת הפטרנליזם מתחילה בהכרה במה שאתה. המכינה הצבאית היא פרויקט חיצוני לשכונה – איש לא שאל ולא התייעץ עם התושבים האם זה מה שהם רוצים. המכינה הצבאית היא פרויקט עם השקפת עולם מסוימת מאוד, והפעילות החברתית של משתתפי המכינה היא רק מס שפתיים דל שאיננו מהווה אפילו כסת"ח לפרויקט שניטע בלב השכונה, בשל האמונה של האליטה החדשה (משהו כמו השומר הצעיר, נטע זר קיבוצי-מרקסיסטי, המשלם מס שפתיים ובונה מחנה צופי עם ילדי השיכונים בעכו). 

ואגב יקירי השלטון: בפרויקט החדש שייבנה אחרי שיהרסו בנייני מרכז הקליטה בגילה, תקבל המכינה הצבאית שטח נרחב בו יוקמו פנימייה ובית מדרש על שטח של 2,000 מ"ר. ועוד: בניין מגורים ובית כנסת, בשטח של 1,125 מ"ר. בשטח המיועד למגורים יגורו תלמידי המכינה הצבאית הגרים היום בדירות הדיור הציבורי. הקיבוץ העירוני ברוב טובו מוותר על דירות הדיור הציבורי שבהן הוא גר היום רק כאשר יבנו הבניינים החדשים, בעוד כעשר שנים. אבל מה מסתירים מאתנו?  איך הצליח הקיבוץ העירוני "בית ישראל" לקבל את המתנה הזו, ללא מכרז, ללא התייעצות עם תושבי השכונה? למה דווקא הם?

התשובה: הם מקושרים. ראש העיר וכל מוסד אחר תומכים במטרות הנעלות של המכינה הקדם צבאית של הציונות הדתית. הפעילות החברתית היא שולית בהיקפה לעומת המכינה הצבאית שהיא הפעילות האמיתית. איך קיבלו הקיבוצים הישנים את האדמות להחכרה ובסופו של דבר גם לנדל"ן? הם היו מקושרים, הם נחשבו כפועלים למען המטרות האידיאולוגיות שאז היו שליטות. מי נזרק בצד? אכן, תושבי שכונה. האם עיריית ירושלים שנתנה את המתנה הזאת לקיבוץ, נטע זר בשכונה, היא עירייה של הקיבוץ או של כלל תושבי העיר והשכונה?   

גם כשאמרנו שהקיבוצים הישנים קיבלו הרבה זכויות יתר בגלל שהם מקושרים, אמרו עלינו שאנחנו מסכסכים ומפלגים… אבל, "אחדות העם" היא סיסמה ריקה אם לא עושים משהו אמיתי כדי לקרב את האחדות הזו. אתה לא יכול לגור בדירה ציבורית ולקבל משכורת של 470 אלף ₪ בשנה, בלב שכונה של מקבלי הבטחת הכנסה, לגזול מזכאים קורת גג ולהמשיך לדבר על "אחדות העם".