הדיון החשוב על האסי מסיט את הזרקור מעובדה חבויה היטב: המנגנון הוותיק שהוליד עוולות כאלה שיכלל את עצמו, וברגעים אלה ממש מקנה בכל חודש זכויות חדשות לחלוטין על קרקעות מדינה, לאותו מיעוט נבחר, בלי שום נרטיבים של גאולת קרקע – ובחינם
חברי הקיבוצים העירוניים בירושלים בטוחים שהמשימה החברתית היוצאת מן הכלל ב"שכונות" מעניקה להם זכויות יתר, כמו לקבל דירה בדיור ציבורי המיועדת למקבלי הבטחת הכנסה. אבל עבודה חברתית אמיתית מחייבת ויתורים על מתנות השלטון
אל-מעִין היה ביתה של משפחתי, אבו סיתה, במשך מאות שנים. כיום בני משפחתי הם פליטים ברצועת עזה ועל אדמותינו יושבים קיבוצים. תגובותיהם של מבקרים בתערוכה על תולדות הכפר, לימדו אותי רבות על אלה שנמנעה מהם הגישה אל האמת, קורבנות ההשתקה של הנכבה
מחזון וערכים של התיישבות וסוציאליזם כביכול, אל עבר קפיטליזם טהור – ההתיישבות העובדת משנה מסלול פוליטי על מנת לשמור על נכסיה הקרקעיים. מספיק להתבונן ברשימת ראשי המועצות שהצטרפו ליש עתיד
אני חצי-חצי קלאסי ולא קלאסי: שם המשפחה שלי הוא אשכנזי, אך החזות שלי לא חד משמעית וכמעט בכל היכרות עולה השאלה ״מאיזה מוצא אתה?״ כמי שיש לו את הפריווילגיה הזאת, החובה שלי היא להשמיע את קריאת התיגר עבור מזרחים ומזרחיות כמוני
נדמה לנו שיש הבדל בין הימין והשמאל, בין ההתנחלויות והתנועה הקיבוצית, בין קק״ל ומרצ – אלא שלמעשה בכל אלו יש רוב יהודי-אשכנזי שמרוויח מכללי המשחק הפוליטיים