באופן עקבי ולאורך שנים, הלמ"ס של כולנו מייצרת הטעייה חריפה ומטה בקיצוניות כלפי מטה את מצבם של יישובי "המרחב הכפרי" ובמיוחד את זה של קיבוצים שיתופיים. קבלו את הלשכה המרכזית לסטט(מ)יסטיקה
ספק אם היו להליכי המיון טעמים טובים בעבר, אך גם אם כן, ברור שהם כבר לא רלוונטיים. רבים מהמושבים והקיבוצים הם יישובים קהילתיים פרבריים לכל דבר ועניין. אין בהם שיתופיות מיוחדת, ולא אורח חיים ייחודי
הפנטזיה האינפנטילית שמטופחת בקרב הגברים של קיבוץ ניר דוד מתגלמת במופע כמעט "בעל זבובי" כשאנשים בוגרים מסתובבים בחבורות ותוקפים בקטנוניות שהולמת ילדים את חברי המחאה שנדמה להם שבאים "להרוס להם את הבית"
הדיון החשוב על האסי מסיט את הזרקור מעובדה חבויה היטב: המנגנון הוותיק שהוליד עוולות כאלה שיכלל את עצמו, וברגעים אלה ממש מקנה בכל חודש זכויות חדשות לחלוטין על קרקעות מדינה, לאותו מיעוט נבחר, בלי שום נרטיבים של גאולת קרקע – ובחינם
חברי הקיבוצים העירוניים בירושלים בטוחים שהמשימה החברתית היוצאת מן הכלל ב"שכונות" מעניקה להם זכויות יתר, כמו לקבל דירה בדיור ציבורי המיועדת למקבלי הבטחת הכנסה. אבל עבודה חברתית אמיתית מחייבת ויתורים על מתנות השלטון
אל-מעִין היה ביתה של משפחתי, אבו סיתה, במשך מאות שנים. כיום בני משפחתי הם פליטים ברצועת עזה ועל אדמותינו יושבים קיבוצים. תגובותיהם של מבקרים בתערוכה על תולדות הכפר, לימדו אותי רבות על אלה שנמנעה מהם הגישה אל האמת, קורבנות ההשתקה של הנכבה
מחזון וערכים של התיישבות וסוציאליזם כביכול, אל עבר קפיטליזם טהור – ההתיישבות העובדת משנה מסלול פוליטי על מנת לשמור על נכסיה הקרקעיים. מספיק להתבונן ברשימת ראשי המועצות שהצטרפו ליש עתיד
הפעלה/כיבוי מצביע לבן גדול
הפעלה/כיבוי מצביע לבן שחור
