השמאל הציוני תוקף מהמסך

אחרי תקופה של בדידות טלוויזיונית, נשביתי בקסמה של הסדרה על השר המיותר “פולישוק”. לא תהיה בדיחה אחת שכותבי “ארץ נהדרת” ינפיקו היום שאצליח לשאוב ממנה את סוג ההנאה שחשתי לנוכח הפרק הראשון של “פולישוק”; הנאה בוטחת שכזו באפשרות שהכותבים מנסים ליצור סאטירה, כלומר שיש בהם זעם אמיתי כלפי איזו אידיאולוגיה שקרית ושהאכזבה שלהם ממנה מייצרת את ההומור.

במהלך כל העונה הראשונה, זה מה שדמיינתי שעובר על שמואל הספרי, יוצר הסדרה. האופן שבו הוא חושף את הידע שלו על המנגנונים הרקובים ונהנה ליצור התפתלויות ומשחקי אסטרטגיה בעלילה הסבוכה של העולם הפוליטי, גרם לי לחשוב שהוא מנסה להגחיך את העולם הזה כדי להראות לנו, לצופים, באיזו שטחיות האנשים ששולטים על גורלנו נוהגים כלפינו.

ואז נשבר לי הלב.

פתאום הבנתי שיש סיכוי שבכלל טעיתי. אולי פולישוק מראה לנו משחקי אסטרטגיה מתוחכמים רק כדי להראות לנו משחקי אסטרטגיה מתוחכמים? אולי לא הייתה שם כלל שאיפה אמיתית לייצר עומק של סאבטקסט כמו שדמיינתי? אחרת, מה יכול להסביר את השטחיות וחוסר הרצינות שבהתייחסות לנושא החשוב והכאוב של ילדים בסיכון בפרק האחרון (פרק 5 בעונה השנייה, ששודר לפני כשבוע)? להלן כמה דוגמאות:

מסתבר שמספיק שמישהו, הורה, חבר, קרוב משפחה, ידווח שיש בעיה עם הילד או עם ההורה של הילד, כדי שפקידי הסעד יוציאו אותו מהבית ויעבירו אותו למוסד. (סולי, שהיא אוטוריטה של א-מיניות וטוב לב, בערך כמו אמא של טאו-טאו הפנדה)

למעשה, ההוצאה מהבית היא האפשרות האחרונה, ורק שופט מוסמך לקבל אותה – לא פקידת סעד. הרבה לפניה, מציעים להורים אפשרות של מועדונית אחרי הלימודים בה הילד יכול לשהות עד השעה 20:00 בערב. מעולם לא נוקטים צעדים רק בהתבסס על דיווח של שכן או קרוב – תמיד פוגשים את ההורה לפני שנוקטים במהלכים דרסטיים. במקרי חירום של התעללות מערבים גם את המשטרה ומעבירים את הילד למקלט זמני, וזה כמובן מבוסס על הרבה יותר מאשר דיווח של שכן.

אשה מרחובות, האבא לא משלם מזונות, האמא קורעת את עצמה מהבוקר עד הלילה בעבודה, הילד סיפר בביה”ס שהבייביסיטר עישן לידו סמים. הסיפור התגלגל ליועצת שלחו עובדת סוציאלית. תוך יומיים, באו לקחו את הילד מהבית, כשהאמא הייתה בעבודה. זה הסיפור. לדעתי, ולדעת כל המומחים בארץ ובעולם, צריך לטפל במקרה כזה בבית ולא לעקור ילד מאמא שלו. (סולי)

מופרך. אם מקרה כזה מתרחש, הרי שהוא בגדר מחדל נדיר ואשמח לקבל את פרטיו.

אין נתונים על כמה ילדים חיים מחוץ לבית. אני רק יודע כמה זה עולה לנו… הרבה! ארבעה מיליארד בשנה. אין עוד מדינה בעולם שמוציאים בה כל כך הרבה ילדים מהבית. (החשב שרצקי)

לא הבנתי. אם אין נתונים והוא רק יודע כמה זה עולה לנו, אז איך הוא ערך את ההשוואה עם ארצות אחרות? ושוב, אשמח לדעת עם אילו ארצות ההשוואה נעשתה (ברור, ברור, זו רק טלוויזיה, לאנשים הממוצעים הרי יש מקורות ידע מהימנים נוספים מהם הם מקפידים לשאוב ידע מדויק).

אתה באמת לא מבין למה המערכת מעדיפה ילד במוסד מאשר ילד בבית? (חומי, הפוליטיקאי המושחת והממולח)

זה אלפי משרות פולישוק… זה אלפי משפחות שמתפרנסות מהמערכת הזאת… זה בלי סוף ג’ובים לחלוקה, כל המדריכים והפסיכולוגים ויועצים ועובדים סוציאליים ומבשלות וספקי מזון ונהגים ומאבחנים… זה עמותות, זה שליטה, ים שלם של מתפרנסים מתקציב הממשלה. אם לא יוציאו כל שנה לפחות 4,000 צווים להרחקת ילדים מהבית, מגזר שלם יאבד את הפרנסה שלו. (קוזו, הלוביסט הגאון)

והנה, השמאל הלאומי שמדי פעם קורץ לי בשנינות מהמסך בסאטירות כאלה ואחרות (בדרך כלל של קשת), מתגלה שוב במערומיו: שמאל מדיני וסופר ימני כלכלי. השמאל הזה מקפיד לשדר שמי ששותה את הדם של המדינה הזאת וששואב את התקציב שמגיע מהמיסים של כולנו, זה לא אילי ההון ולא מדיניות המיסים המיטיבה עם העשירים, אלא המדריכים שמרוויחים שכר מינימום והעובדים הסוציאליים שמרוויחים טיפה מעליו, הפסיכולוגים שבדרך כלל מובטלים, המאבחנים, המבשלות – כל אלה שבשביל לשמור על פרנסתם מבצעים את הפשע הנתעב של לא פחות מלעקור ילדים מביתם. איזה דמגוגיה נבזית ושקרית.

ואל תגידו, “זו רק טלוויזיה, זה עולם של בדיה”. אני בטוחה שהספרי לא היה נותן לסולי אשת העקרונות טובת הלב לדבר בשבחי ההתנחלויות, גם לא בעולם ה”כאילו” הזה, כי זה נושא שבו הוא מבין ואליו הוא רגיש, בניגוד לנושא הזה שבו נראה שהוא שואב את השכלתו משיחות בתחנות האוטובוס, במקרה הטוב.

וכך זה שוב קורה, אני נזכרת באכזבה שחוויתי כש”ארץ נהדרת” חזרו מפגרת הקיץ שבו התרחש המשבר הגדול של 2008, ולא אמרו מלה אחת על המשבר, אלא פתחו במערכון של המתנחלים אוחזים בגלעד שליט. כנראה שאין ברירה, אלא להפנים שאלה פניו של השמאל הטלוויזיוני שלנו. איתו נתקענו וכנראה לנצח הוא יתייחס למתנחלים, לחרדים ולפועלים כאל אויבי המדינה.