זוהיר בהלול בישל את ההסתה נגדו לעצמו

זוהיר בהלול: את ההסתה נגדך מטעם חברי מפלגתך בישלת לעצמך. הבורות הפוליטית שבהלול הפגין דומה לבורות הפוליטית של חברי מפלגתו, שבאופן עקבי מנסים ליישר קו עם הקונצנזוס הישראלי ולהיות יותר ימין מהימין וכל מערכת בחירות מופתעים לגלות שזה פשוט לא עובד. במקום להציב שיח הפוך מזה הקיים ולפעול למען דעות מגוונות ולמען שיח דמוקרטי, הם עוקבים אחרי קו המחשבה של נתניהו, ליברמן ובנט – ונכשלים.

אך לגל ההתבטאויות כנגד זוהיר בהלול מטעם חברי הכנסת של מפלגת העבודה יש אשם מרכזי אחד והוא בהלול עצמו, שדרן שבחר להצטרף למפלגה ציונית ואלימה, האחראית על אין ספור פשעים כנגד בני עמו. ואז, הוא הופתע לגלות שלא מצופה ממנו להיות יותר מאשר בובה, קלף אלקטורלי במפלגה ותו לא. בהלול בצדק העיר, “ברק ולבני אמרו דברים דומים, למה מתנפלים עלי?”. התשובה פשוטה: כי אתה ערבי, מר בהלול, ולערבים במפלגות ציוניות אסור להביע דעה. מלכתחילה הם נתפסים כנחותים ומצופה מהם להיות כנועים ואסירי תודה.

אך בהלול החליט שהוא מבין יותר מכולם. ללא רקע פוליטי מיוחד ובלי אידיאולוגיה ברורה בכל זאת רצה לתרום לחברה הערבית והתגייס למפלגת העבודה. הוא אכן ניסה לדבר לליבו של הרוב היהודי, להגיד להם שוואלה, יש ערבים טובים, כמוהו, והם אחלה; שחלאס, עכשיו אפשר סולחה ומה לא. אם רק מדי פעם יסית נגד ערבים מרדנים כאלה, יקבלו אותו. אז זהו, שלא. החברה הישראלית לא מעוניינת בכך. מלבד הלבנת הגזענות הממוסדת במפלגתם והצורך הפסיכולוגי לומר ש”יש לי חבר ערבי”, תרומתך, בהלול, היא אפסית בעיניהם.

הרצוג, יחימוביץ׳ וכבל הם פוליטיקאים מניפולטיביים, שברגע האמת לא היססו להתנפל על בהלול שסטה מהדרך שהם, אדוניו היהודים, קבעו לו. אך מחברי מפלגת העבודה אי אפשר לצפות ליותר מדי. בסופו של יום זו מפלגה אופורטוניסטית לבנה שדואגת לאינטרסים של עצמה. אך אתה, מר בהלול, חפרת את הבור לעצמך, התעלמת מההיסטוריה האלימה של מפלגתך, ניסית למתן את קולם ואף לשמש קלף אלקטורלי. ברגע האמת חבריך לא היססו לעשות ממך דוגמה לכל ערבי ציוני אחר, כדי שלא יחרוג מגדר מה שמותר להגיד.

יתכן וישנה איזושהי מחויבות מוסרית מטעם החברה הערבית להגן על בהלול מפני ההסתה, אך הוא זה שבחר לנטוש את בני עמו ולנסות לרצות את הרוב היהודי, ואף הצטרף לעליהום על בל”ד, יחד עם הרוב הישראלי המתלהם. יתכן ואינו מסכים עם אסטרטגית הפעולה של המפלגות הערביות, שלא פעם ולא פעמיים הציבו שיח בלתי מתפשר ובלתי מתנצל מול השיח הציוני. זכותו לפעול כפי שהוא רואה לנכון, אך להסית נגד מיעוט מדוכא שהוא משתייך אליו זו כבר תת-רמה מוסרית, שמעידה על בעיות זהות עמוקות.

האירוניה היא שבהלול באמת חשב שהוא מחדש משהו בדבריו בכנס, אך בסופו של יום אלו דברים מובנים מאליהם בשיח הפוליטי בחברה הערבית. להערכתי, בשל אותן בעיות זהות בהלול, כמו שאר החברה הישראלית, מתקשה לשמוע את דבריהם של חברי הכנסת מהרשימה המשותפת, אלו שצברו ניסיון פוליטי עשיר ומודעים היטב לכך שאין סיכוי שמפלגה ציונית כמו מפלגת העבודה תפעל למען החברה הערבית. בהלול בחר לפעול מטעם עצמו, מתוך אמונה פנימית שהוא מבין יותר מכולם. למעשה, בסקירה היסטורית רחבה ניתן לראות שמפלגת העבודה אחראית ליותר פשעים כנגד החברה הערבית מאשר הליכוד.

הפלא ופלא, למרות טענותיהם של חברי כנסת ואינטלקטואלים ערבים התברר שבהלול טעה: לא משנה מה, הוא תמיד יישאר ערבי אל מול הרוב היהודי ושום שיח פייסני לא ישנה זאת. למען האמת, המנצחים האמיתיים כאן הם המנהיגים הלוחמניים, אלו שלא מתפייסים ולא מתנצלים, שמוכנים להילחם למען זכויותיהם מבלי לוותר על זהותם הלאומית והדתית. הרי בעתיד בהלול ישמש כדוגמה לכל ערבי מחמד אחר שיבקש למכור שקרים לחברה הערבית. דינו יהיה כדין בהלול: ברגע שהאדונים היהודים לא יהיו מרוצים ממנו הם יזרקו אותו וימצאו ערבי אחר שימלא את מקומו.