חילוף שבויים עכשיו
בתגובה לדרישת שוביו של רב”ט גלעד שליט לשחרר אסירים/שבויים פלסטינים בתמורה לשחרורו, טוען ראש ממשלתנו ש”אין בכוונתנו להיכנע לסחטנות מכל סוג שהיא, שכן כניעה היום משמעותה הזמנה לסחטנות הבאה”.<StrippedTag/FONT>
אני מבקש לטעון כאן שהקביעה הזו מבטאת את בגידתו של אולמרט וממשלתו ברב”ט גלעד שליט ובבני משפחתו אזרחי מדינת ישראל.<StrippedTag/FONT>
בניגוד לאולמרט, ממשלתו ותומכיהם, אני גורס שההצעה לשחרר אסירים/שבויים פלסטינים – אלה שהם מתחת לגיל 18 – תמורת הרב”ט השבוי גלעד שליט נראית לי כהצעה טובה מאוד לפתרון מהיר של ה”סמטוחה” החמורה שנוצרה בישראל/פלסטין בשבוע האחרון. בהקשר זה, הטענה הישראלית המקובלת, שאותה ממחזר בראש חוצות העולם ראש ממשלתנו, כאילו שחרור אסירים/שבויים פלסטינים עלול לעודד מקרי חטיפה נוספים בעתיד היא לא חכמה<StrippedTag/FONT>.<StrippedTag/FONT>
משעה שאדם בשרותה של מדינת ישראל נשבה, מוטלת על מדינתו החובה המוחלטת לעשות הכל כדי להחזירו למשפחתו חי וללא פגע. מהזווית של ההורים האזרחים של רב”ט שליט, אין זה צריך לשנות כלל מה עלול או עשוי להתרחש בעתיד הקרוב. לאור הכרזותיו של ראש הממשלה, נראה לי שהוריו של רב”ט שליט חייבים לשנות את האסטרטגיה המנומסת והסבלנית שהם בחרו לנקוט בה עד עתה ולעבור ולדרוש בקול רם, צלול והחלטי פעולה לשחרור בנם מיד..<StrippedTag/FONT>
אם הצבא חושש מהישנות מקרי חטיפה או לקיחה בשבי של חיילים בעתיד, זו הבעיה שלו – ושלו בלבד – ולא בעייתם של גלעד או הוריו. מצידי שלי, ואני חושב שזו צריכה להיות עמדתה של משפחת שליט, שהצבא ישפר את דרכי פעולותו ותחבולותיו בעתיד; שהגנרלים ייקחו קורסים בווסט פוינט; שיעשו משובים, שיפורים, אימונים, תרגולות וזחילות 60 על 6 ממטולה עד אילת. זו בעייתו של הצבא ומערכת הביטחון, ושלהם בלבד.<StrippedTag/FONT>
משעה שאדם בשרות מדינת ישראל נשבה, חובתה המוסרית של מדינתו לעשות הכל כדי להחזירו בחיים. הדבר האחד והיחיד שצריך לעניין ברגע זה את אזרחי ישראל – שמדינתם אחרי הכל אמורה לשרתם ולא להפך – הוא שחייו של צעיר בשרותה נמצאים עתה על כף המאזניים. פעולותיה האחרונות של ממשלת ישראל (דוגמת ההתקפה הברברית על מקור החשמל היחיד של תושבי עזה באמצע חום יולי-אוגוסט) – כולל האפשרות של מתקפה צבאית – אינן נופלות בקטגוריה של הצלת חיי גלעד שליט. פעולות התקפיות מסוג זה רק מגדילות את הסיכוי למותו הלא-הכרחי לחלוטין, כמו גם למותם של פלסטיניות ופלסטינים חפים מפשע. <StrippedTag/FONT>
קביעה אחרונה זו מניחה כמובן שגלעד בחיים; חובה להוסיף בהקשר זה שזהו חטא חמור מצידם של שוביו של גלעד לא לשחרר שום דבר שיכול להוכיח שהוא בריא ושלם. בנוסף, פרו-פלסטינים ותומכיהם ברחבי העולם ודאי ירתחו עתה על אמנסטי ו- HRW באופן המזכיר את חימתם של ישראלים כלפיהם . זאת כיוון שחטיפה לצורך מיקוח – לא רק של אזרח אלא גם של חייל – נחשבת כפשע מלחמה עפ”י כל ארבעת אמנות ז`נבה. ארגונים כמו אמנסטי וארגון זכויות האדם HRW מכירים בכך<StrippedTag/FONT>
אולם הדיון הפורמליסטי-לגאליסטי במונחיו של החוק הבינלאומי כולו מעניין אותי מעט מאוד ברגע זה. <StrippedTag/FONT>
איני נמצא – ואני מקווה שגם לעולם לא אמצא – במקום הנוראי בו נמצאת משפחת שליט. אבל כהורה ישראלי בעצמי, ומתוך סולידאריות אנושית עימם, אני מבקש בכל זאת לומר, בזהירות וברגישות המירביות, שאני מעט מתפלא על כך שהוריו של גלעד נראים כמקבלים את הדין, דין אלקי ה”ביטחון” של מדינת ישראל. לו אני במקומם – ואני לא כמובן – בעקבות הכרזותיו של ראש ממשלתם וממשלתי, הייתי מארגן מסיבת עיתונאים בינלאומית ומכריז בה חד משמעית לעולם כולו שאני תומך מייד ובכל לב בסוג כלשהו של חילופי שבויים עתה. אני עצמי הייתי הולך אפילו רחוק יותר; אולי אפילו מנסה לפסוע לתוך עזה כשבגדי בלבד לעורי. פעולה הורית דרמטית וכה טבעית מסוג זה עשויה להשאיר רושם עז ומכובד לא רק על העולם כולו אלא גם – ואולי במיוחד – על פלסטינים תומכי חמאס שיודעים אף הם/ן טוב מאוד מהי דאגת הורים לבנם או ביתם (וזאת בניגוד לתפיסת ישראלים רבים באשר להורים אלו).<StrippedTag/FONT>
כל ישראלי שמכיר ולו הכרה שטחית ביותר את ההיסטוריה הצבאית והפוליטית של המדינה יודע שחיילים ואזרחיים ישראלים רבים מספיק הוקרבו על מזבח המצ`ואיזם השובניסטי של הגנרלים (במדים או בחליפות) שמנהלים את חיינו – החל ב”עסק הביש” בשנות ה- 50, דרך הנווט רון ארד ועד לשבועות הנוכחיים.<StrippedTag/FONT>
אם הוריו של גלעד במקרה חושבים שחיי בנם מעניינים באמת מישהו בממשלת ישראל או במערכת הביטחון, הייתי מציע להם להרפות מעט מהאמונה המטפיזית הזו; האמונה שכוחה המאגי נוטה לדכא כל פעולה עצמאית של הורים ישראלים שממשיכים “לסמוך” על רועיהם הממשלתיים. עליהם לבטוח בעצמם בלבד כמו גם לגלות חשדנות, גם אם מנומסת ומכובדת, כלפי כל פקיד ישראלי במדים או בחליפה שאמור לטפל בבעייתם (גם אם כוונותיו טובות מבחינה עקרונית).<StrippedTag/FONT>
<StrippedTag/FONT>לבסוף, איני מצליח להבין: להיכן נעלמו כל מצקצקי ישראל – בין אם חובשי כיפות או בלעדן – באשר ליישום מיידי ומוחלט של הערך שאמור להנחות את עם הבחירה היהודי<StrippedTag/FONT> בציון “כל המציל נפש אחת מישראל כאילו הציל עולם ומלואו”. <StrippedTag/FONT>מה קרה, נגמר לאינסוף הפטריוטיים היהודים בישראל הדיו במדפסות. <StrippedTag/FONT>
לפחות מבן מעמד הפועלים המזרחי עמיר פרץ הייתי מצפה לתבונה ומחויבות לערכים אלו, ודאי מחויבות עמוקה מזו שהוא מפגין מאז נסיקתו לתפקיד של שר בטחון. גם לגלעד ומשפחתו מגיע בטחון. הוא מגיע להם כאן, עכשיו ומיד. מחובתה הפוליטית והמוסרית של מדינת ישראל להיכנס באופן מיידי למשא ומתן מהיר ורחב לב על חילוף שבויים. כל פעולה אחרת צריכה להיתפס כבגידתה של מדינת ישראל ברב”ט שליט ובמשפחתו.<StrippedTag/FONT>


