חסרות קול: על השתקת נפגעות אונס

״וקולה לא יישמע״ הוא שמה של העצרת שנערכה בירושלים ביום חמישי האחרון, בעקבות החלטת הפרקליטות בשני מקרי אונס קבוצתי של נערות. בפרשת האונס בהרצליה שוחררו העצורים, תוך שהפרקליטות טוענת שמצבה הקשה של הנפגעת לא מאפשר לגבות ממנה עדות – זאת במקום שמצבה הקשה יהווה עדות בפני עצמו. ואילו בפרשת האונס ביהוד, אומרת הפרקליטות כי ישנו קושי לקיים את החקירה מאחר שהנפגעת לכאורה לא מעוניינת לקיים עימות עם החשודים. מה יהיה גורלה? אנחנו עדיין לא יודעות. מעבר לכך שהאחריות בשני המקרים על מיצוי החקירה מוטלת על הנפגעות לכאורה, בשני המקרים אומרת הפרקליטות לנפגעות שהיא צריכה את קולן. שבהיעדר קולן שלהן, לא יוכלו למצות את החקירה ולנהל אותה באופן שבו היא מוצאת לנכון.

מעבר לאבסורד שחושפת האמירה הזאת, לאור מקרי פשיעה אחרים שבהם אין לקורבן קול (רצח בראש ובראשונה), זו דרישה שמהולה גם בציניות חריפה ואכזרית. ייחודה של הפגיעה המינית נעוץ במעגל השתיקה שקיים סביבה. אנסים ומטרידים לא צריכים לדרוש לרוב מהנפגעת שתשתוק. הם יודעים שנשים לא נוטות לדבר על פגיעות מיניות, ועל אחת כמה וכמה ילדות ונערות. ההכרה בקושי לקבל את אמון החברה ביחס לפגיעות ממין זה, היא אמת שאנחנו נושאות עימנו מגיל קטן, ולמרות שאין שום דבר שאמור לעורר בנו בושה על כך שמישהו אחר עשה בנו כרצונו, הרי שפעמים רבות הבושה שמציפה את האירוע היא גם זו שמותירה אותו במחשכים. כשמצרפות לאמת הכואבת הזאת את הסטטיסטיקה בדבר סגירת תיקים על פגיעות מיניות – שנכון לשנת 2015 עמדה על 85% מהתלונות שהוגשו למשטרה – האפשרות לדבר הופכת לקשה יותר ויותר.

בשנים האחרונות, בעקבות נפגעות אמיצות שהחליטו לדבר את שנעשה בגופן ובניגוד לרצונן, השתכללו אמצעי ההשתקה, ואלה כוללים כיום גם תביעות דיבה כנגד הנפגעות לכאורה. ובתרבות אונס, במקום שנשים אלה יזכו לתמיכה, יקבלו איזו זריקת עידוד מצד אותה פרקליטות שכל כך צריכה את הקול שלהן, הן נדרשות לעמוד, לרוב בגפן ובמסגרת אזרחית, מול תוקפים שמצוידים בעורכי דין, ולהתמודד לא רק עם הפגיעה שנעשתה בהן אלא גם עם חרב שמונפת אל צווארן בדמות מאות אלפי שקלים, ולעתים גם מיליונים.

תביעות אלה מוצדקות מתוקף הזכאות שעומדת לכל מי שלא נמצא אשם. ברי שבסיטואציה שבה רב הסיכוי שלא יוגש כלל כתב אישום, הרי שאותה זכאות היא לא יותר מעוד כלי של מערכת גברית שעניינה השתקת נשים. כשלתביעה זו מצטרפות גם דלתיים סגורות וחיסיון, אז נחסמות בפני הנפגעת לכאורה כל אפשרויות הדיבור. הסיכוי שקולה יישמע מחוץ לאולם בית המשפט הופך לאפסי. אם הפגיעה היתה פעולת ההשתקה הראשונה שנפרעה על ידי הדיבור של הנפגעת, תביעת הדיבה היא האופן שבו משיבים את הדברים למקומם, וקבלת החיסיון מצד בית המשפט היא כבר החסימה ההרמטית של פיה של הנפגעת – קריעת מיתרי הקול שלה.

בימים אלה מתמודדת מ׳, נפגעת גילוי עריות לכאורה, עם שלוש תביעות שהוגשו נגדה על ידי מי שפגע בה לדבריה בילדותה ועל ידי שתי בנות משפחתו. התובעים דורשים ממ׳ לשלם להם יותר ממיליון שקלים על כך שחשפה את ערוותו של הפוגע לכאורה. בעודה תחת התקף מאניה, שאפשר רק לשער שהוא פועל יוצא של הפגיעה המינית שחוותה בילדותה, כתבה מ׳ פוסטים רבים אודות הפגיעה שעברה ואודות התוקף. זה הגיב באלימות החוקית שעומדת לרשותו, ומאחר שהגיש את התביעות בבית הדין לענייני משפחה הוטל עליהן חיסיון אוטומטי. בסיטואציה הנוכחית מ׳ לא רק מנועה מלדבר על התקיפה שלה, היא גם מנועה מלדבר על תביעות ההשתקה שהוגשו נגדה. היא נדרשת להתמודד כעת עם הבידוד המשפחתי, עם האיום הכלכלי על חייה ועם הקושי לגייס את הכספים הנדרשים לטובת הגנה ראויה, כזו שתאפשר לה להוכיח כי אמת דיברה, ותחזיר לה את קולה.

מ׳ צריכה כעת שאנחנו נדבר בשבילה. שאנחנו נשתף את פרויקט מימון ההמונים שלה, נאפשר לה להמשיך לקבל ייצוג ראוי, ולשלם לעורכת הדין שלה את כל החובות שנצברו עד כה. אל מול פרקליטות שסוגרת תיקים כי קשה לנו לדבר, אי אפשר לעמוד מנגד כשאותה המערכת, בית המשפט הישראלי, מאפשרת בדרכים חוקיות להפליא, לנפגעים להשתיק נפגעות: ראשית בעצם האפשרות לתבוע על סכומי עתק, ולא על סכומים שעניינם באמת רק ניקוי השם. אם אתה בטוח בצדקתך, וכל עניינך הוא ניקוי שמך, מהיכן נובע המנהג החוזר ונשנה להצמיד לתביעות אלה סכומי עתק? ושנית בהטלת החיסיון על מקרים אלה: חיסיון שכל כולו עמידה עיקשת של המערכת לצד החזק מלכתחילה שפעם אחת הפעיל לכאורה אלימות על גופה של הנפגעת ופעם שנייה עשה שימוש באלימותו כדי להשתיק אותה, בעודו מטיל עליה איום כלכלי משתק.

פרויקט מימון ההמונים של מ׳ מסתיים בקרוב. כל תרומה אליו משמעותה מאבק בניסיון ההשתקה הזה שמגיע מצד הפוגעים לכאורה ובנות משפחתו, ונעשה בעזרת מערכת המשפט הישראלי. אז כחלק מהמאבק שלנו בימים אלה כנגד הפרקליטות שמבקשת מאיתנו לדבר רק כשנוח לה, ומטילה עלינו את האחריות בדבר מיצוי הדין עם הנאשמים, בבקשה תתרמו לפרויקט של מ׳ ותשתפו אותו שוב ושוב ובכל האמצעים שעומדים לרשותכן.