טעות לעולם חוזרת: מעובדי קבלן לעובדי שירותים

דו”ח השכר בשירות הציבורי, אשר התפרסם זה עתה, הוא הזדמנות מצוינת להציץ אל החצר האחורית של שוק העבודה הישראלי בכלל, ושל המגזר הציבורי בפרט. זאת, כיוון שזו הפעם הראשונה שהממונה על השכר הופקד על פרסום נתונים אודות העסקת עובדי הקבלן ועובדי השירותים. על כך יש לברך אותו, ולקוות שפרסום זה ייהפך למסורת. קריאת פרק זה מלמדת אותנו, למשל, שבשנת 2009, ב-279 מהגופים הציבוריים אשר דיווחו לממונה לא הועסקו עובדי קבלן כלל. כמו כן, משרד ראש הממשלה, משרד האוצר, משרד החינוך, משרד הפנים, משרד הרווחה ומשרד החקלאות דיווחו על העסקת פחות מ-10 עובדי קבלן. נתונים אלו עשויים לטעת את התחושה שהתופעה הקשה של העסקת עובדי קבלן (בעיקר – על ידי גופים ציבוריים), אשר הביאה לא רק לניצול מחפיר של אוכלוסיות מוחלשות אלא גם לבזבוז משווע של כספי ציבור – פסה מן העולם.

אלא שמסקנה כאמור תחטא למציאות האמיתית. זאת, כיוון שבדו”ח זה ניתן מענה למאבק החברתי של אתמול, ולא למאבק החברתי (והמשפטי) של היום. בעוד שהמאבק כנגד העסקת עובדים באמצעות קבלני כוח אדם נחל הצלחה משמעותית, גם אם מאוחרת למדי, הרי שהחזית הנוכחית מצויה בהעסקה באמצעות קבלני שירותים. והנה, כבר בפתח הדו”ח מוסבר כי הגופים הציבוריים “לא נדרשו לדווח (ההדגשה במקור) את נתוני השכר עבור … עובדים המועסקים על ידי קבלן שירות”.

ב-1.1.2008 נכנס לתוקף סעיף 12א לחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, אשר חייב קליטת עובד, או פיטוריו, לאחר 9 חודשים של העסקה בדרך זו. לתקופה קצרה היתה תחושה שצורת העסקה זו שבה למתכונתה המקורית – העסקה זמנית. אלא שבמציאות, כפי שגילה גם מבקר המדינה לאחרונה, חלק לא מבוטל מאותן חברות כוח אדם מיתגו את עצמן מחדש כחברות שירותים. מעתה אימרו: לא קבלני כוח אדם אשר מספקים מורים, עובדים סוציאליים ואחיות, אלא “שירותי הוראה”, “שירותי עבודה סוציאלית” ו”שירותי בריאות”. כך חומקים חברות אלו, וחמור מכך – כך חומקת המדינה, מקליטת העובדים הללו כעובדי מדינה. יתר על כן, כך מתברר, כך הם חומקים מלדווח לנו על המתרחש בפינה החשוכה באמת של החצר האחורי של שוק העבודה.