יום חשבון הנפש של שר הביטחון

English

לכבוד שר הביטחון משה יעלון,

כאח שכול וכבן למשפחה שכולה, אני מעוניין לענות לאיגרת למשפחות השכולות שפרסמת לרגל יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ופעולות האיבה. כמו שדאגת להפיץ את מסר האיגרת ברבים, אני מוצא לנכון לפרסם בפומבי את המסר שלי אליך, כבוד שר הביטחון.

כתבת כי למרות שגשוגה של מדינת ישראל בתחומים רבים, “טרם הגענו אל המנוחה והנחלה” וכי “נמשיך לשאוף לשלום”. אני מבקש ממך שר הביטחון, לרגל יום הזיכרון הזה, מעט חשבון נפש אישי. האם אתה תרמת לקידום מדינת ישראל ואזרחיה לעבר “המנוחה והנחלה”? האם אתה באמת “שואף לשלום”? הרי עוד לפני שמונית לשר הביטחון, הכרזת שאין מקום להקמת מדינה פלסטינית. ודווקא בחודש האחרון, בתקופה בה המשא ומתן המדיני נקלע לקשיים, מצאת לנכון לאשר את הרחבת ההתנחלות היהודית בחברון ולהפר את הסטטוס-קוו בעיר. כמו כן, מצאת לנכון לאשר הפקעת 984 דונמים מאדמות פרטיות פלסטיניות בגוש עציון ולהכריז עליהם כאדמות מדינה, לטובת הרחבת ההתנחלויות נווה דניאל, אלעזר, אלון שבות והמאחז הלא-חוקי נתיב האבות. פעולות אלה מצידך יחד עם דעתך השלילית על הקמת מדינה פלסטינית, גורמות לי לתהות על משמעות מושג ה”שלום” בעיניך, והאם אתה באמת מעוניין בו. האם אתה באמת מעוניין להצעיד את אזרחי ישראל אל המנוחה והנחלה, או אולי אל עבר ההתנחלות החדשה, בין כמה שיותר כפרים פלסטינים?

הדבר העצוב, שר הביטחון, הוא שעל מנת שנגיע אל המנוחה והנחלה יש לפתור את הסכסוך הזה שבעקבותיו מתווספות עוד ועוד משפחות למעגל השכול, אך נראה שאתה וממשלתך לא מעוניינים באמת לפתור אותו, אלא רק “לנהל” אותו. ולנהל אותו, משמעו להמשיך את השליטה הצבאית על עם אחר, שמובילה בהכרח להתנגדות אליה, לדיכוי ההתנגדות אליה וכן הלאה. המשך “ניהול הסכסוך” יביא בהכרח לעוד חללים ועוד משפחות שכולות.

כשר ביטחון, אני בטוח שאתה מבין שיש הבדל בין מתן מענה לסיכונים מיידיים לבין מתן מענה לסיכונים ארוכי טווח. בטווח הארוך, למרות השגשוג של מדינת ישראל בתחומים שונים, המשך השליטה הצבאית על הפלסטינים והמשך הסכסוך, הם הסיכון הגדול ביותר לביטחון אזרחי ישראל ולעתיד המדינה. ירי הרקטות מרצועת עזה על תושבי הדרום, פיגועי הטרור נגד אזרחים ישראלים, פעולות ההתנגדות של מחבלים נגד חיילי צה”ל והמתיחות עם חיזבאללה, הם חלק מהסכסוך ותוצאה של “ניהול הסכסוך” במקום מעשים לכיוון פתרונו. לכן, עליך לגלות אחריות לביטחון אזרחי המדינה בטווח הארוך ולתמוך בצעדים שיקדמו את פתרון הסכסוך. על הפתרון המדויק ניתן להתווכח, אך על הצורך בצעדים אשר מכירים בזכותו של העם הפלסטיני לחיות בארץ הזאת יחד איתנו, תחת ריבונות המקנה לו את כל הזכויות והחירויות הניתנות לאזרחי מדינה דמוקרטית, אין להתווכח. זכויות וחירויות אלה לא צריכות לבוא על חשבון ביטחון אזרחי ישראל, אלא דווקא כדי להבטיח את ביטחון אזרחי ישראל.

כתבת כי המשפחות השכולות שילמו את “המחיר הכבד מכול כדי שנוכל להמשיך לחיות בארץ הזו”, אך אני תוהה האם לא כולנו משלמים את המחיר על כך שאתה וממשלתך לא מוכנים לשלם את המחיר ולעשות מעשים אמיצים לקידום השלום, המנוחה והנחלה. כאח שכול, חשוב לי להבהיר כי לא איבדתי את אחותי “כדי שנוכל להמשיך לחיות בארץ הזו”, אלא מפני שממשלות ישראל לא השכילו להסתכל על הטווח הארוך, העמיקו את השליטה הצבאית על הפלסטינים, הרחיבו את מפעל ההתנחלות, דיכאו כל תקווה למציאות אחרת והעדיפו את “ניהול הסכסוך” על פתרון שישמור על ביטחונם של אזרחי ישראל.

אסיים במילותיו של יהונתן גפן: “עד שלא נשתחרר מהקולוניה הזו שלנו לא יהיו לנו ימי עצמאות, רק ימי זיכרון”.

בכבוד רב,
ליאור בן אליהו, אח לחיילת תמר בן אליהו שנרצחה בפיגוע אוטובוס בירושלים ב-11 ביוני 2003