רצועת עזה היא התזכורת המתמדת להיות מדינת ישראל בית שתשתיתו חורבן המבשר את אחריתו. המעונות החרבים והגופים המשוועים ללחם משמשים עדות ליסודותיה הרעועים של הביתיות הישראלית
אירועי הדמים של 7 באוקטובר פירקו הנחות יסוד וקונספציות, והדי הפיצוצים בעזה מהדהדים שאלות על הקיום במרחב: האם נביס את הטרור? האם יש עם מי לדבר? האם האחדות תחזיק מעמד?
כדי להסתכל לכיבוש בעיניים צריך להסתכל גם בעיניים של “כיבוש האדמה” של ראשית הציונות. השאיפה להסב כמה שיותר משאבים לשימוש יהודים בלבד לא התחילה מעבר לקו הירוק וגם לא עוצרת בו
רגש האשם מוציא אותה מהבית, כבר בילדות הבינה מהי אדנות, והיא נעלבה כשאמרו לה שמתנגדי הכיבוש מתעלקים על ההפגנות. הסופרת שהם סמיט מרימה דגל ומתארחת באקטיב-אגרסיב
המצב הכלכלי בעזה מקשה גם על בחורים צעירים המבקשים להתחתן וכורעים תחת נטל הוצאות החתונה. את המצב באים להציל מוסדות סיוע, אך כשהחתנים לא עומדים בתשלומים הם עשויים למצוא עצמם במאסר
גירוש תושבי מסאפר יטא מביא על נשים וילדות פגיעה בזכות לחינוך ולבריאות, פגיעה בבריאות הנפשית עקב החיים בצל הפחד, ועבור ילדות וצעירות: נישול מהילדות, ואובדן היכולת לחלום על עתיד טוב יותר. עמותת איתך مع ِك (מעכי) ומרכז אלטופולה בקמפיין הקורא לעצור את הגירוש
Disable/Enable big cursor white
Disable/Enable big cursor black
