לאומיים או לאומניים?

בהצבעה בקריאה טרומית לשינוי חוק הגנים הלאומיים, הצביעו 58 חברי כנסת בעד החוק ו-10 התנגדו. השינוי בחוק נועד להפריט את ניהול הגנים הלאומיים מידי המדינה ולהעבירם לידיהם של עמותות וארגונים פרטיים. אלו הם גופים המקורבים לשלטון, בזכות השקפת עולמם התואמת את מדיניות הממשלה או בזכות אינטרסים כלכליים, פוליטיים ואחרים. במובן הזה, הצבעתם של תומכי החוק לא נעשתה למען תושבי ישראל ואפילו לא למען ציבור בוחריהם.

מכיוון שהאינטרס הציבורי דורש שהגנים הלאומיים יהיו בשליטת רשויות המדינה וכך ניהולם יצטרך (לפחות על פי חוק) להתחשב בכלל הציבור, החליטו יוזמי החוק להציגו כחוק נגד ההפרטה: הם לא מפריטים את הגנים הלאומיים, אלא מגנים עליהם מפני אנשי עסקים תאבי בצע. לשיטתם, הפרטת הגנים לגופים אידיאולוגיים או לגופים אינטרסנטים, זה הגנה על האתרים. המחשבה שהרשויות הישראליות וחברי הכנסת עצמם יגנו על האתרים מפני כולם – טייקוני ממון וטייקוני אידיאולוגיה – לא עלתה בדעתם.

הסיבה שהפרטת הגנים הלאומיים אינה נעשית ממניעים כלכליים, היא משום שלרוב משאב כמו אתר עתיקות, אתר מורשת או גנים לאומיים אינם רווחיים. הגנים הלאומיים הם משאב היסטורי-רוחני-סביבתי שיכול לחזק קבוצות המעוניינות בשליטה במרחב, באופן הצגת העבר ובחיזוק משנתם האידיאולוגית. העמותות שינהלו את הגנים ישלטו באופן הצגת האתרים לציבור, בבחירת החוקרים שיפעלו במקום, בהצגת התיאוריות הנוחות להן ובהצגה ושימור השרידים שלדעתם חשוב להדגיש. במובן הזה הפרטת הגנים הלאומיים כמוה כהפרטת חברות ממשלתיות; חיזוק מעטים על חשבון כולנו. המסר לציבור בשני המקרים הוא זהה: אנחנו נותנים את האתרים/החברות לקבוצה או אדם אחד, אבל המרווחים הגדולים הם כלל הציבור.

הסכנה הטמונה בהצעת החוק הצליחה לאחד גופים שונים לצאת נגדו. עצומה של ארכיאולוגים ואנשים מחקר מתחומים קרובים קיבצה יותר מ 150 שמות של חוקרים וחוקרות, החל מסטודנטים ועד ראשי מכונים באוניברסיטאות. למרות שחותמי העצומה ידעו שיוזמיה מזוהים עם השמאל הישראלי, ההכרה שהחוק הוא כנגדם וכנגד עתיד המקצוע שלהם קיבצה חותמים מכל הקשת הפוליטית ומכל האוניברסיטאות בארץ. במקביל לעצומת הארכיאולוגים, החליטה החברה להגנת הטבע לצאת בקמפיין ציבורי כנגד החוק. תקופת החגים ויציאת של מאות אלפים לנופש בטבע ובאתרים השונים הם הזדמנות של כל אדם להצטרף ולתמוך במאבק החברה להגנת הטבע.

לאלו שמרגישים נוח לפעול מהבית ומהמחשב, השיקה עמותת עיר עמים קמפיין אינטרנטי המזמין את הציבור לשלוח מכתבי מחאה לחברי הכנסת. חבורה של צעירים, יוצאי תנועות הנוער ואנשים העוסקים בחינוך והדרכה באתרי מורשת התארגנו גם הם כנגד החוק, הקימו קבוצה בפייסבוק, בתקווה שהמאבק כנגד שינוי החוק יאפשר לא רק למנוע את העברתו בכנסת, אלא לפתח שיח חדש, פלורליסטי ומעמיק על אופן הצגת האתרים, חיזוק הקשר בינם לבין הציבור והתאמתם לכלל הציבור.

לצד המאבק כנגד הצעת החוק ובהכרה שיש לעצור את הסכנה המיידית שבקבלתו, חשוב לפעול במישור הציבורי והחינוכי ליצירת תנאים המציגים את אתרי העתיקות והמורשת כמקום להכיר את העבר המורכב של הארץ. הצגה כזו תשמוט את הקרקע משאיפותיהם של עמותות וארגונים להציג צד אחד או סיפור אחד. הגנים הלאומיים מספקים את העדות הפיזית, בדמות שרידי מבנים ויישובים, על עושרה התרבותי של הארץ. שרידים אלו זכו לפירושים שונים, והיו בשימושים שונים לאורך ההיסטוריה. לנו כחברה יש הזדמנות להכיר וללמוד את העבר המורכב והרב-תרבותי, על מנת לבסס חברה פלורליסטית, בעלת מגוון רחב של דעות ותרבויות גם כיום.

בקרב גופים שונים, הצגתם של גנים לאומיים באופן כזה מאיים על תפיסתם האידיאולוגית ולכן כל כך חשוב להם לשלוט בשטחים אלו. מבחינתם, שליטה בגנים פירושה שליטה בשיח על המורשת. שיח חוצה קהלים וקבוצות חברתיות עלול בעיניהם לאיים על הסיפור היחיד, זה שלרוב הם רוצים לספר וכולנו צריכים לחיות בצלו.

הכותב חבר בארגון עמק שווה ומיוזמי עצומת הארכיאולוגים נגד ההפרטה והפוליטיזציה של הארכיאולוגיה