היום כולם דנים באיש ערפאת מה עשה, מה לא עשה, כיצד גרם או לא גרם לשפיכות דמים. היה מנהיג גדול, או קטן, אבי העם הפלשתינאי או איש מחתרת שלא עשה הסבה למנהיג של מדינה שבדרך, ועוד ועוד. מה יהיה אחרי מותו? כל האפשרויות פתוחות יהיה רע ואחר כך טוב. יהיה רע ואחר כך עוד יותר רע. יהיה טוב ואחר כך רע, ואולי, מה שלא סביר, טוב ואחר כך עוד יותר טוב.~
בשנים האחרונות כל ניד עפעף של ערפאת זכה לפרשנויות בלי סוף. בתוך כל זה נשכחה העובדה הפשוטה שהמאבק הישראלי פלשתיני אינו תלוי בנפשות הפועלות בלבד. ישנו סכסוך אמיתי בין שני הצדדים שאינו תלוי במי שמנהיג אותם. אם נסתכל על הצד הישראלי שבו התחלפו ראשי ממשלות, הקרויים מנהיגים, שינויי המדיניות לא היו רבים במיוחד, וגם כאשר נעשה ניסיון לשנות מדיניות, בדמות הסכם אוסלו, הוא לא נעשה באופן כזה שישנה משמעותית את אופי הסכסוך. טווח הפעולה של האנשים הפועלים נמצא בסד שנקבע על ידי מבנה המערכת והאמונות והדעות השולטות בציבור ובמערכות הממשל השונות. האמונה הנאיבית שרק יבוא המנהיג הנכון והכל יסתדר היא מעודדת אבל חסרת בסיס.
בכלל קל לנו לייחס משמעות לפעולות של יחידים במקום לבחון מצבים לעומקם. לא מעט נשמעה המילה טלנובלה לאחרונה בעקבות המאבק, שהיה או לא היה, בין סוהא לבכירי הרשות הפלשתינאית. זה סיפור טוב אבל מה המשמעות הכללית שלו למצב באזור. ההתייחסות ליחידים ולבחינת המוטיבציות שלהם נתגלתה ככושלת במקרים רבים אחרים כמו המהפכה באיראן וקריסת השלטון הקומוניסטי במזרח אירופה. זכורים לי מומחי הקרמלין שמצאו סימנים ונתנו משמעות למעמדם של יחידים על המקום בו עמדו בטכסי האחד במאי, ועוד סימנים מסימנים שונים.
אז ערפאת מת, אם ישתנה המצב או לא תלוי בסופו של דבר ברצונם של שני העמים בשלום. כמו כן צריכות המערכות השלטוניות כולל מערכות הביטחון לשנות את תפיסת העולם של כח ועוד כח. אולי אז תהיה משמעות לנוכחותו של מנהיג.