לקראת משאל העם במצרים

מחרתיים (שבת) ייערך במצרים משאל העם לאשרור או דחיית התיקונים המוצעים לחוקה, בו ייקרא הציבור לראשונה להצביע באופן חופשי.  ההשתתפות ב”בחירות” וב”משאלים” הותנתה בעבר בקבלת “פנקס בוחר” שניפק משרד הפנים בהליך מפוקפק, מה שאפשר למעשה לרשויות למנוע ממרבית הציבור את ההשתתפות בהצבעה והיווה מכשיר, אחד מני רבים, להטיות וזיופים.

ב-26 בפברואר פרסמה המועצה העליונה של הצבא את נוסח ההצעה שגיבשה “הוועדה לתיקון החוקה” – הרכב בן שמונה משפטנים אשר מונה להתוות את צעדיה הראשונים של מצרים בתקופה שלאחר מובארכ. נוסח ההצעה כולל שינויים של שמונה מסעיפי החוקה –  76, 77, 88, 93, 139, 148 ו189 כמו גם את ביטולו של סעיף 179.

השינויים המוצעים הם:

1. קיצור הקדנציה הנשיאותית משש שנים לארבע שנים, והגבלת תקופת הכהונה לשתי קדנציות.
2. ייסודה של ועדת בחירות מרכזית שתפקח על כלל הליכי הבחירות:
   בראשות הוועדה יעמוד נשיא בית המשפט העליון, ויהיו חברים בה גם נשיא בית המשפט לערעורים ונציגי המוסד לביקורת המדינה והפרקליטות. הוועדה תציג את סיכום הליכי הבחירות ותוצאותיהן בפני הרכב בית המשפט העליון שיהיה מוסמך לאשר אותן ללא התערבות מצד הרשות המבצעת והמחוקקת.
3. הגבלת סמכותו של הנשיא להחיל “תקנות לשעת-חירום”:
   ההכרזה על מצב חירום תהיה קצובה בזמן, לא תעלה על חצי שנה, ותחודש רק על-ידי משאל עם.
4. ביטול סמכות הנשיא לאשר “הליכים משפטיים מיוחדים” כלפי נאשמים בטרור או בפגיעה בבטחון המדינה.
5. צמצום המגבלות על הזכות להתמודד בבחירות לנשיאות:
   בהתקבל התיקון יוכל נציג עצמאי להעמיד עצמו לבחירה על סמך 30 חתימות בלבד של אחד משני בתי הפרלמנט (“מועצת העם” ו”מועצת השורא”) או לחילופין של 30,000 אזרחים. זאת לעומת הנוסח הנוכחי שבו מועמד עצמאי נדרש לגייס 250 חתימות של המועצות השונות. מועמד מפלגתי יוכל, לפי ההצעה לנוסח המתוקן, להתמודד במירוץ לנשיאות על פי המלצת חברי הפרלמנט של מפלגתו, ואפילו תהא זו מפלגה שלה נציג בודד בפרלמנט. בנוסח הישן נדרש מועמד מפלגתי להמלצה מטעם מפלגה הקיימת באופן רשמי חמש שנים לפחות, ושלה 5% או יותר מהמושבים בפרלמנט. יחד עם זאת, הנוסח המתוקן מטיל גם מספר מגבלות חדשות: על המועמד לנשיאות להיות בעל אזרחות מצרית בלבד, בן לאב ואם שהינם אזרחי מצרים ואינם בעלי אזרחות נוספת, ונשוי ל”אזרחית מצרית”.
6. שינויים המסדירים את האפשרות לבטל את החוקה בכפוף להחלטת מועצת העם, ובאישורו של הנשיא.

שינויים אלה נועדו לאפשר את כינונה של חוקה חדשה לאחר קיום הבחירות. ההצעה לתיקון החוקה מותירה למעשה את רוב סעיפי החוקה הישנה על כנם. יש בה עשרות סעיפים בעלי ניסוחים ערטילאיים, אחרים שנדמים כסותרים, ואף סעיפים בלתי-דמוקרטיים בעליל. בין שלל הסעיפים מעוררי המחלוקת בולט סעיף מספר 2 הקובע כי האיסלאם היא דת המדינה, וכי ההלכה האיסלאמית מהווה “מקור מרכזי” לעקרונות החקיקה. מנסחי ההצעה ומצדדיה מדגישים כי החוקה המתוקנת אמורה לשמש כחוקת מעבר.

אלא שהנוסח המוצע אינו מבטיח זאת בוודאות. רבים חוששים מן העובדה שבטופס המשאל לא מצוין כלל כי החוקה המתוקנת היא זמנית, וכן מכך שביטולה יהיה כפוף לאישור הנשיא ומועצת העם. הליברלים, השמאל והקופטים קוראים לדחיית מועד המשאל, ולהתנגדות לאשרור נוסח ההצעה לתיקון החוקה. הם תובעים לבטל לאלתר את החוקה הישנה, לאשר במקומה חוקת מעבר זמנית שתסדיר הליכה לבחירות חופשיות, ובתווך למנות מועצה מורחבת לניסוח חוקה שתובא לאישור העם במשאל תוך שנה.

הם טוענים כי הליך ניסוח התיקונים והבאתם למשאל נעשה בהיעדר שקיפות ובחיפזון, ואינו מאפשר דיון אמיתי על עתידה של מצרים. הם גם מקווים כי שלילת התיקון תוביל לדחיית הבחירות, ושבכך תינתן למחנה הדמוקרטי המתגבש שהות לייסד מנגנונים שיתחרו במנגנונים המשומנים של תנועת “האחים המוסלמים” והתנועות האיסלאמיות האחרות.

בשבת האחרונה הגיעו לכיכר השחרור רבים מפעילי “קואליציית צעירי מהפכת ה-25 בינואר”, ביחד עם תומכי מפלגת ה”וופד” הליברלית הוותיקה, תומכי “מפלגת המחר” (מפלגה ליברלית שהוקמה ב2004 וקראה לדמוקרטיזציה. מייסדה, איימן נור, היה לאסיר פוליטי מפורסם), תומכי המפלגה הסוציאליסטית הותיקה “א-תגמע” (שבולטת בייצוג נשים וקופטים במוסדותיה), תומכי מפלגת החזית הדמוקרטית המצרית (מפלגה ליברלית שהוקמה ב-2007), תומכי המפלגה הקומוניסטית המצרית, ארגוני נשים ואיגודי-עובדים. כל הארגונים שחברו יחדיו הפגינו תחת הסיסמא: “לא לאשרור! העם יכתוב את החוקה”.

גם המועמדים העצמאיים לנשיאות, הד”ר מוחמד אל-בראדעי, לשעבר יו”ר ועדת-האו”ם לפיקוח על הגרעין וחתן פרס נובל לשלום, ועמרו מוסא, לשעבר שר החוץ של מצרים ומזכיר הליגה הערבית, הודיעו כי יתנגדו לתיקון המוצע וקראו לביטול המשאל ואימוץ מתווה רפורמה חלופי.

מנגד, הודיעה תנועת “האחים המוסלמים” (שמפלגתה הרשמית תיקרא “מפלגת החירות והצדק”), “התנועה האיסלאמית”,תנועת “הג’יהאד האיסלאמי”, “מפלגת העבודה האיסלאמית”, “מפלגת המרכז” (מפלגה איסלאמית שהתפלגה מהאחים המוסלמים ונחשבת למתונה), מפלגת “מצרים החופשית” (שהוקמה לפני כמה ימים על-ידי המועמד לנשיאות ואיש משרד החוץ לשעבר, עבדאללה אל-אשעל, הנחשב לאיסלאמיסט) ומנהיגי הזרם הסלפי הדתי-שמרני על תמיכתם באשרור התיקונים לחוקה. הם נימקו את תמיכתם בצורך לקצר ולפשט את תהליך העברת סמכויות הצבא לידי העם, לקיים בחירות בהקדם ולהימנע מקיפאון שיערער את היציבות והסדר הציבורי.

המשאל יהווה, אם כן, מעין סיבוב פוליטי ראשון במצרים שלאחר המהפכה, ותוצאותיו עשויות לרמז על מאזן הכוחות האלקטורלי. שיעור המצביעים בעד התיקון ומתווה הרפורמה שנגזר ממנו יעיד על פוטנציאל התמיכה של המחנה האיסלאמיסטי-שמרני, ואילו שיעור המתנגדים ילמד על כוחו של המחנה החילוני-דמוקרטי. תהא אשר תהא תוצאתו של המשאל, ניכר כי המאבק על ניסוח החוקה מצוי רק בראשיתו, והוא עתיד עוד לחדד את השסע האידיאולוגי במדינה, שסימן שאלה מרחף מעל לעתידה.