כל מי שחרדים לדמוקרטיה הישראלית דווקא עכשיו צריכים להבין שאנחנו מצויים בתהליך ממושך שהחל לפני למעלה מעשור, שבו מתקיימת חתירה מתמדת לשינוי יסודי של מוסדות המדינה לטובת ביצורו של שלטון נתניהו
בדבריה לאומה, לוסי אהריש לא מצאה לנכון להזכיר את המלה "פלסטינים" על הטיותיה והתגאתה כי אינה מתכוונת לשבת בצד, גם אם יעלה לה הדבר בפרנסתה – מה שאכן קרה במהלך מסוכן של התאגיד. אולם גבוּרה אמיתית מצדה היתה להתנגד לשמש כעלה תאנה
בחפשנו אחר סובייקט פוליטי חדש, לא ניתן להיות חלק מהמדינה ועדיין לכוון לכוח השלטון. אלו היו המטרות של המאות הקודמות ומהפכותיהן הגדולות. באפשרות הבריאה של דמוקרטיה חדשה ישנה אמת, כללית ונצחית בדבר מימוש האפשרות למדינה אחרת, כמעט כמו אהבה
מי הגאון שהעניק להפגנה למען הדמוקרטיה את שמו של מבצע צבאי קטלני? כנראה זה שדיבר על החזרת עזה לתקופת האבן. מעבר לבוז לתרבות הערבית שביטאו ההמונים בתרבושים, התעלמו המפגינים מרמיסת זכויות האדם שמתרחשת ממש כאן, לא באיסטנבול
חורבנה הזוחל של הדמוקרטיה בישראל כרוך בהכפפתה ליהדות הלאומית (המתנשאת, היהירה, הגזענית והמתנחלת), כך שהיא נעשית אתנית באופן מוחלט. המבוי ייסתם לגמרי כשהפלסטינים אזרחי ישראל יגורשו אל מחוץ למשחק הפוליטי, ולא יורשו להשתתף בבחירות לכנסת
נתניהו צודק בכך שנגרם לו נזק תקשורתי, בשל ניסיונותיו לדכא את המחאה. סיקור הכוחנות המשטרתית נגד המפגינים הציף שוב בציבוריות הישראלית את חקירותיו המתמשכות ונמרחות בחסות היועמ"ש
