"מחקרים רבים מראים"

קיימת קבוצה של ביטויים שאפשר לכנותה “קבוצת הביטויים מעוררי החשד”, בקבוצה זו שמור לביטויים כמו “מחקרים מראים” או “קיימים מחקרים רבים” מקום של כבוד. אלה צריכים לעורר חשד מיידי, כאשר הם אינם מלווים אפילו בדוגמה אחת אודות מחקר ספציפי המדגים את המסקנה שאליה מנסה הכותב להוביל את קוראיו.

וכך, אתמול אני קורא מאמר של ד”ר אבי נוב ב”דה מארקר”, שכותרתו “המחאה החברתית פוגעת בנו“. נוב, פובליציסט פורה מאד המפרסם את מאמריו מעל במות שונות, הוא, כפי שמצוין בתחתית המאמר, ד”ר למשפטים ועורך דין המתמחה בדיני מיסים ומיסוי בינלאומי. על סמך קריאה של חלק ממאמריו אפשר לומר שהוא עוד לא נתקל במס שהוא אהב, מה שמשתלב עם העיסוק שבו הוא מוצא את פרנסתו: מתן ייעוץ לבעלי הון ותאגידים כיצד להתחמק מתשלום מיסים, או בלשון נקייה יותר – ייעוץ לתכנוני מס.

התחמקות מתשלום מיסים גורמת לכך שבסופו של דבר, שאר האזרחים שאין בידיהם אמצעים כלכליים לשכור רואי חשבון ועורכי דין דוגמת נוב נושאים בנטל התכנונים הבלתי-מוסריים ולעתים הבלתי חוקיים הללו (עמיתיי ד”ר עופר סיטבון, ד”ר דוניץ קידר ועו”ד מורן הררי, מהמכון לאחריות תאגידית במרכז האקדמי למשפט ועסקים, כתבו דו”ח נרחב ומעמיק על הנושא בשם “המיליארדים החסרים – תכנוני מס אגרסיביים ואחריות חברתית של תאגידים בישראל” שבו הם מתעדים את תכנוני המס האגרסיביים של תאגידים בישראל ונזקיהם).

במאמרו יוצא נוב נגד המחאה החברתית ונגד המלצות ועדת טרכטנברג, הקוראות להעלות מיסים ולהגדיל את הוצאות הממשלה בתחום החברתי. נוב מזהיר מהתוצאות החמורות של הגדלת נטל המס ועל מנת לתמוך במסקנה זו הוא כותב:

קיימים מחקרים כלכליים רבים, תיאורטיים ואמפיריים, העוסקים בחקר הגורמים המשפיעים על צמיחה כלכלית. אחד הממצאים המרכזיים בספרות זו הוא שנטל מס גבוה פוגע ברמת ההתפתחות של המשק, בצמיחה וברמת החיים. הממשלה מתעלמת מאזהרות המומחים, מהמחקרים הכלכליים, מהניסיון העולמי ובעיקר מהניסיון הישראלי שהוכיח כי הגדלת המסים אינה תורמת דבר לאף אחד, אלא רק מדרדרת את המשק, ופוגעת בסופו של דבר בכולם.

הממצא אודות הקשר בין נטל המס לצמיחה כלכלית אליו מתייחס נוב, אינו “אחד הממצאים המרכזיים” של הספרות הכלכלית האמפירית והתיאורטית, אלא עקרון אידיאולוגי שאחד מאבותיו הרוחניים הפוליטיים היה נשיא ארצות הברית המנוח, רונלד ריגן; עקרון אמונה בסיסי באידיאולוגיית “כלכלת הטפטוף” שלו, המנחה כיום גם את אנשי מסיבת התה והמועמד הרפובליקני לנשיאות בימים אלו, והמנחה את ממשיך דרכו של רייגן בישראל, בנימין נתניהו, ורבים מקובעי המדיניות הכלכלית בישראל מזה שנים.

על פי התיאוריה האידיאולוגית הזו, ששייכת לתחום המדע הבדיוני יותר מאשר למדע האמפירי, העושר שיועבר לעשירים ולתאגידים הכלכליים אמור לטפטף לכיוונם של אלה הנמצאים בתחתית הסולם הכלכלי, ערימת הפירורים מעוגת הצמיחה על רצפת שוק התעסוקה תספיק למלא את בטנם של אלה הפוערים את פיותיהם כלפי מעלה. הכלכלן הידוע ג’ון קנת גלבריית, כינה את תיזת טפטוף הצמיחה, “תיאוריית הסוס והדרורים” ותיאר אותה בדימוי הציורי הבא: If you feed enough oats to the horse, some will pass through to feed the sparrows. או בעברית פשוטה, “אם תאכיל את הסוס מספיק שיבולת שועל, חלק מזה יעבור הלאה להאכלת הדרורים”.

ומה אומר המחקר הכלכלי, לא האידיאולוגיה, על הקשר בין העלאת מיסים לצמיחה. קריסטה כריסטינה רומר (Romer), פרופסור לכלכלה מאוניברסיטת ברקלי ששירתה כיושבת ראש המועצה לייעוץ כלכלי לנשיא אובמה ושתחום התמחותה הוא היסטוריה כלכלית, כתבה לפני מספר חודשים מאמר ב”ניו יורק טיימס” המסכם את ממצאי מחקריה בעניין. רומר כותבת, שמזה מאות שנים פוליטיקאים מטיפים למדיניות לפיה שיעורי מס נמוכים ייצרו צמיחה כלכלית, אולם מחקרים קפדניים מצאו שיש מעט מאד ראיות לטענה זו. אולי הגיע הזמן, כותבת רומר, לערוך רפורמה במיסים שתהיה מבוססת על עובדות ולא על הנחות מפוקפקות. המסקנה של רומר מסקירת הספרות המחקרית היא שקיימות ראיות חזקות לכך שלהורדת שיעורי המס יש אפקט מאד מצומצם על צמיחה כלכלית. ובהינתן העלייה המהירה באי-השוויון בארצות הברית, יש הצדקה להעלות את המיסים על העשירים.

פול קרוגמן, חתן פרס נובל לכלכלה ובעל טור ב”ניו יורק טיימס”, כתב גם הוא לא מעט מאמרים אודות המיתוס המופרך על הקשר בין העלאת מיסים וצמיחה. גם השבוע במאמר תמיכה בהעלאת מיסים על העשירים, מציין קרוגמן, כשהוא מפנה למחקריה של רומר, שאין ראיות לפיהן העלאת מיסים על העשירים, כפי שמציע הנשיא אובמה, תפגע בתמריצים ליצירת צמיחה כלכלית.

ואם לחזור למציאות הישראלית, בואו נבחן את נטל המס בישראל. קחו למשל את תשלום המעסיקים לביטוח הלאומי: בעוד שהמעסיקים הישראלים משלמים 1.5% לביטוח הלאומי, במדינות ה-oecd ממוצע תשלום המעסיקים לביטוח הלאומי הוא יותר מפי שלוש, 5%. או מס חברות הישראלי העומד על שיעור של 28%, שיעור מס נמוך יחסי לממוצע המס במדינות ה- oecd. ההסכמה היחידה שיש לי עם נוב, היא שצריך להוריד את המיסים העקיפים, מיסים רגרסיביים הפוגעים בעיקר במעמד הבינוני והמעמד הנמוך. שיעור המיסים העקיפים בישראל מכלל המיסים הוא 51%, בעוד שממוצע המיסים העקיפים במדינות ה-oecd הוא 35%.

הבעיה עם מאמרים מהסוג של נוב אינה רק בכך שהם מטעים קוראים מן השורה בהציגם מצג שווא אודות “מחקרים מדעיים” התומכים כביכול באידיאולוגיה הכלכלית-חברתית שלהם, אלא גם בשימוש שפוליטיקאים ומקבלי החלטות עושים לאחר מכן במאמרים בעייתיים מסוג זה שנכתבו על ידי אלה המתיימרים להיות מומחים בתחום. שימוש המקדם מדיניות מזיקה ובלתי אחראית כלכלית ומוסרית, המיטיבה, בין היתר, עם אלא המשתייכים למתכנני המס ופוגעת בכל השאר.