• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

נפוטיזם

עומר שרביט

כך נכתב בדה מרקר ביום שישי האחרון: “השחיתות, הבזבוז והנפוטיזם בחברת החשמל הוסתרו במשך שנים ארוכות על ידי הלוואות ענק שהחברה גייסה מהציבור”.

ביום חמישי, לקראת חמש אחר הצהריים, שעה שהטור הנ”ל נשלח לבית הדפוס של הארץ-דה מרקר, יד הגורל שיגרה לאתר הבורסה דיווח מיידי של חברת דסק”ש, (אחת משתי הבנות של אי.די.בי); הדיווח מבשר על איוש משרה חדשה, על ידי גברת צעירה, בוגרת טרייה של המרכז הבינתחומי בהרצליה, עם ניסיון כלשהו מהצבא. התפקיד החדש שהוגדר כ”רפרנטית לחברות הבנות”, יעלה לדסק”ש 27 אלף שקל בחודש. הגברת הצעירה היא בתו של בעל השליטה בחברה, נוחי דנקנר.

נדל”ן

עוד מאותו טור: “בתקופתו של אמוראי רכשה חברת החשמל מידי איש העסקים עזרא הראל קרקעות באשדוד ברבע מיליארד שקל – פי כמה משוויין הריאלי, ועל אף שלחברה לא היה בהן צורך אמיתי”.

השיטה הנכלולית של רכישת נדל”ן ממקורבים חילחלה למרבה הצער גם לחברות אחרות, שאינן שייכות למגזר הציבורי. לפני כחודש וחצי, דיווחה נכסים ובנין, (בתה של דסק”ש ונכדתה של אידיבי), על רכישת שני פרוייקטים של נדל”ן בלאס ווגאס תמורת כ-41 מיליון דולר והלוואת בעלים של 5 מיליון דולר. אי.די.בי רוכשת את הקרקע מידי משפחת שימל. האחרונים, להלן – “המוכרים” – הם גם חלק מגרעין השליטה באי.די.בי. (1)   

חדלות פרעון והבעת אמון

“חברת החשמל לא תוכל לעמוד בשנה הבאה בתשלומי קרן בהיקף של 6 מיליארד שקל על הלוואות הענק שלה, המגיעות לכמעט 50 מיליארד שקל…”.

למרות מבנה ההון הרזה של חברת החשמל וההפחדות בתקשורת (ובאוצר), החברה דיווחה בחודש שעבר כי גייסה בעזרת גולדמן זאקס רבע מיליארד דולר באג”ח בבורסת סינגפור. למרות שהשווקים עוברים טלטלה חדה, אף אחד לא התנדב להכתיר את הגיוס “כהצלחה מסחררת”, ובצדק, שכן חברת החשמל לא דיווחה על גובה הריבית שתשלם. נשאלת השאלה: אם החברה כל כך קרובה לחדלות פרעון של הלוואותיה, כיצד גולדמן זאקס גייס בעבורה את הכסף? מדוע חברת הדירוג מעלות עדיין לא הורידה לה את דירוג האג”ח?

במקרים דומים במגזר הפרטי, לא מתעורר ספק באשר למידת ההצלחה של גיוסי הון והלוואות, והם נחגגים ברוב עם; כך למשל, בסוף יולי אשתקד, אז דיווח הדה מרקר כי יצחק תשובה ואי.די.בי של נוחי דנקנר הצליחו לגייס 825 מיליארד דולר בריבית נמוכה יחסית וזכו ל”הבעת אמון” של בנקים זרים. קשה לדעת האם אכן מדובר בריבית האמיתית שכן אין לכך אימות רשמי, ובפרט שהידיעה (המפרגנת) לא חתומה בשם, כך שמישהו היסס לקחת עליה אחריות.

הפתרון – “תחרות”

עוד מאותו הטור: “הבשורה היחידה לשוק החשמל, כמו לשווקים רבים אחרים, תהיה הכנסת תחרות במקטעי הייצור והחלוקה.”

בלי קשר לחברת החשמל, יהיה נחמד פעם להצביע על השווקים בישראל שבהם מתקיימת “תחרות” ולא, נניח, תיאומי מחירים אינסופיים. מעבר לכך, כבר היום מותר לגופים פרטיים לייצר חשמל אך חסמי הכניסה גבוהים מדי, (עלויות קבועות התחלתיות הופכות את ההשקעה ללא כדאית, אלא אם הכוונה של האוצר למכור נתחים מהחברה הקיימת בזול?).

 בניגוד לעמדה החד משמעית של הפרשנים ומשרד האוצר, יש מי שחושב ש”תחרות” / “התייעלות” / “רפורמות מבניות” / “הפרדת מקטעי שרשרת החשמל” ואו כל הטייה מכובסת אחרת למלה “הפרטה”, דווקא אינם צעדים אינטואיטיוויים למיצוב עסקי גבוה יותר של חברת החשמל.

במסגרת אישור מחדש לדירוג האג”ח של חברת החשמל, חברת הדירוג מעלות אמרה כי השינוי המוצע באוצר דווקא יגדיל את הסיכון הפיננסי של החברה. הם מצדדים בצעדים כמו הנפקת המניות של חלק מהחברה בבורסה, אך בכל מקרה הדבר צריך להיעשות בתיאום עם העובדים. אין תכלה להתעמקות במסמך הזהיר של מעלות – אחרי הכל, חברת החשמל יכולה לבקש לגנוז את הדירוג של מעלות אם הוא יהיה לוחמני מדי כלפיה. מעבר לכך, מעלות הוכיחה ב”חפציבות” למיניהן, שסימני אזהרה זה לא הצד החזק שלה. 

אבנר יהודאי, סמנכ”ל הכספים של חברת החשמל, שהתפטר באוגוסט אשתקד, הציג אף הוא עמדה חד משמעית באשר ל”רפורמות” של האוצר. כמי שנשא באחריות המשפטית להתנהלות הפיננסית של החברה, קל יותר להאמין לו מכולם – הוא היה חשוף לתביעות עתידיות במקרה שמשהו משתבש.

בנימוקי ההתפטרות שלו, אמר יהודאי כי הוא מסרב להשתתף בכיוונים שאליהם האוצר מוביל את החברה. בפרט, הוא סירב להשמיט מתשקיף החברה  – מסמך שנערך לטובת גיוס הון – את הגילוי הנאות על הצורך להגיע להסכמות עם העובדים ועם בעלי האג”ח של החברה לגבי כל שינוי במבנה שלה. במשרד האוצר וברשות החברות חושבים שאין משמעות לעמדת העובדים, וממילא אין טעם לדווח על הצורך להגיע איתם להסכמות.

מי ישא בנטל?

“…ברור שלבעיה יימצא פתרון פשוט: העלאת תעריפים חדה שתאפשר לחברה לשפר דרמטית את הרווחיות ולזכות מחדש באמון שוק ההון – או הזרמה ענקית של כספי משלם המסים… העלות של מאות עובדים מיותרים בחברת החשמל, קרובי המשפחה שלהם וידידיהם, ושל מאות מיליוני שקלים שזרמו לספקים מאכערים וידידים של חברת החשמל – תוגש עתה לתשלום הציבור…”.

זהו החלק המוזר במאמר: מצד אחד אומרים שהחשמל הזול הוא בלוף, מצד שני מפחידים אותנו מהעלאת התעריפים הצפוייה. אלא שמשרד האוצר ושר התשתיות אומרים באפון מפורש, כי לאחר ההפרטה המיוחלת, (אם וכאשר), תעריפי החשמל יעלו – אין על כך ויכוח.

הנהלת חברת החשמל בעצמה, מעוניינת מזה זמן להעלות את התעריף הזול, כדי לשפר קצת את הרווחיות ולשרת יותר טוב את החובות, (הון עצמי של כ-13.5 מיליארד שקל מניף מאזן של כמעט 70 מיליארד שקל – מצב עדין לכל הדעות). מי שמסרב לייקר את התעריפים לפי דרישת החברה, היא גוף בשם רשות החשמל, מטעמיה שלה. 

האידאולוגיה

“השיטה של צבירת חובות ענקיים והגשתם לציבור בוקר אחד, “בהפתעה”, לא הומצאה על ידי חברת החשמל – הפנסיה התקציבית של אנשי מערכת הביטחון, שגדלה ב-20 השנים האחרונות בכמעט 100 מיליארד שקל…”.

רגע לפני שסמי עופר מקבל חלק מחברת החשמל / נמל אשדוד / תע”ש / תע”א / צה”ל, במחיר סוף עונה “ומייעל” הביתה אלפי אנשים, כדאי לזכור שאפילו כלכלני הזרם המרכזי (פול סמואלסון) הבינו שלטובת הרווחה החברתית הכוללת, מוצר ציבורי צריך לייצר במשותף, לא בתנאי תחרות, (אם כל פרט יחליט לבד כמה “לתרום” לחשמל, לחינוך ולבטחון, תרומתו תהיה אפס). הרבה לפני “סיפורים מהמסילה” של קן לואץ`, טוני בלייר פעל להלאים בחזרה חלק מחברת הרכבות של בריטניה (בעקבות עליה תלולה במספר התאונות).

לא בטוח שצריך להקים מתחרה ממשלתי לסלקום, שופרסל או כלל ביטוח, (שלוש הנכדות ה”מפורסמות” יותר של אי.די.בי), אבל יהיה נחמד אם יסקרו אותן באותה לוחמנות כמו את חברת החשמל ותע”ש.

אם כן, מה ההבדל בין חברת החשמל לתאגידי ענק שנסחרים בבורסה? אין הרבה הבדל, פרט לסיקור. גם באי.די.בי מועסקים עשרות מינטקביצ`ים, ביגרים, סולגניקים וגבריאליים מיותרים, שפילסו את דרכם לתאגיד באמצעות יחס אוהד בכובעם הקודם, כפקידי ממשלה, בנקאים ורגולטורים לשעבר. כאשר הם חוצים את הקווים, תפקידם מתמצה בכרכור סביב בעל השליטה, פיטוריהם של כמה שיותר עובדים, ושאיבת אופציות (שטובעות עמוק בתוך הכסף).

מאחר שכבר נחקק חוק פנסיה חובה לכל עובד, וקרנות פנסיה כבר לא משקיעות ב”אג”ח מיועדות” בלבד אלא בבורסה, גם החגיגה הזאת ממומנת על חשבון בעלי המניות מהציבור – כלומר, כל קוראי העוקץ באשר הם. לכל הפחות, חברת החשמל, הנמלים, תע”ש ותע”א אינן גרועות מאחיותיהן בבורסה.

אם חממות ההיי טק ויזמי ההון סיכון מקבלים מימון נדיב מהמדינה, (כן, ממש כך), לא נורא אם המדינה תמשיך להעסיק גם את עובדי החשמל, הנמלים וכמה אלפי נגדי לוגיסטיקה בצה”ל – תמורת שכר הולם.



1.  במקרים כאלה נשאלת השאלה: אם הפרוייקטים הפרטיים כל כך טובים, למה שהמוכרים ישתתפו ברווחים יחד עם החברה הציבורית שבה הם שולטים במקום לשמור אותם לעצמם? אם החליטו לממש רווחים מיד, למה שיעשו זאת במחיר כדאי עבור הקונים? הבת של נוחי ועסקת הנדל”ן של השימלים ימריכו רוב מיוחד באסיפת בעלי המניות של אי.די.בי. איזה מנהל קרן נאמנות או פנסיה יעיז להגיד “לא” לבת של בעל השליטה או לקומבינת הנדל”ן של הבעלים האחרים?

כנראה שיעניין אותך גם: