נפולת של נמושות: הדור הבא

כשהמשוררת עירית כ”ץ התראיינה לפני שנה על ספר השירה שכתבה באנגליה, שאלה אותה מיה סלע, המראיינת, אם לדעתה הציונות נכשלה, שכן כל כך הרבה צעירים עוזבים את הארץ. כ”ץ השיבה באופטימיות: “אולי זו הצלחה של הציונות. אולי נהיינו נורמלים ומותר להגר“.

שנת 1976 היוותה מעין באזז תקשורתי ראשון סביב תופעת ההגירה מהארץ, שכלל בין השאר את נאומו של רבין (“נפולת של נמושות”), את מאמרו של יהושע בר-יוסף בכתב העת ב”מאזניים” (“היורד הוא דמות אומללה, חד מימדית”), מאמרו של יהודה גוטהולף ב”דבר” (“ירידה היא כמו בריחה משדה הקרב”), ואת א.ב. יהושע של שנות השבעים שהאשים את ה”נגועים בוירוס” הירידה.

כמעט 40 שנה עברו מאז ולא הרבה השתנה. נדמה כי הנושא התעורר ביתר שאת בחודשיים האחרונים, בשל ארבעת פרקי הסדרה “היורדים החדשים” של מתן חודורוב ששודרה בערוץ 10. מתגובתם של יאיר לפיד ועוזי דיין שזכו לתגובות רבות ועד לסדרה של מאמרי דיעה, כתבות ובלוגרים שהגיבו (בין השאר כאלו שחשפו את חוצפתו של לפיד במסריו הכפולים שמסר בנוגע למהגרים, ובשל העובדה כי הוא בעצמו חי שנים מספר מחוץ לישראל).

אולם כבר לפני שנה כתב דן מרגלית (שגם רואיין ב”היורדים החדשים”) מאמר דעה ב”ישראל היום” שכותרתו הייתה “לחזור לתפיסת ה“נפולת של נמושות“. לא רק שמרגלית ראה גם בשנת 2012 את תופעת הירידה כאסון לאומי, שמגשימה את חלומם הרטוב של אחמדינג’אד והפלסטינים, ברוב חוצפתו הוא גם מצא לנכון להתקשר לעירית כ”ץ, המשוררת המהגרת שהזכרתי לעיל, (אישה במחצית מגילו שמעולם לא פגש), ולנזוף בה על נטישתה. גם גיליון מוסף הארץ הוקדש לפני כשנה וחצי כולו לנושא ההגירה, וניכר בו החשש הגדול מ”התופעה הבעייתית”.

לפי חודורוב, תופעת הירידה החדשה, של צעירים הנוטשים בשל קשיים כלכליים, שייכת לתקופה של לאחר כישלון המחאה החברתית. בפועל, כל מאמר כמעט שעסק בהגירה מישראל העמיד את הגורם הכלכלי כסיבה המרכזית לעזיבה ואת היורדים עצמם כפטריוטים שהמעבר נכפה עליהם מנסיבות כלכליות או רצון לרכישת השכלה גבוהה. מחקרים כאלו נכתבו כבר בשנות השבעים והשמונים (למשל ספרו של משה שוקד משנת 1986 – children of circumstance), והם דומים יחסית למחקרים מאוחרים יותר כמו מחקרה של נעמה צבר בן יהושע מ-1996.

בעשרות המאמרים האקדמים שקראתי בנושא, כמו גם בשלל הכתבות מהשבועות האחרונים המגמה דומה. הישראלים שנבחרו להתראיין מדברים על הקושי הכלכלי בארץ או אי היכולת להתקדם מקצועית/אקדמאית. החשש הגדול של מרבית ההורים שהיגרו הוא לגבי הילדים: אובדן העברית, חוסרם של הסבים והסבתות. מעבר לביקורת פשוטה על שחיקת מעמד הביניים, המסר נותר פטריוטי. לא רק זאת, חודורוב הזכיר פעמיים במהלך הסדרה שהוא ושאר היוצרים “חס וחלילה לא מטיפים לירידה מהארץ”.

איננני מנסה לחתור תחת מטרתו החשובה של חודורוב ביצירת “היורדים החדשים”, העלאת הקושי הכלכלי וקריאה לשינוי מדיניות הממשלה בעניינים כלכליים. אותי מעניין, למשל, מי לא מרואיין, ולמה. איפה קולות ההורים שעוזבים כי הם לא רוצים שילדיהם ירגישו צורך להתגייס ליחידה קרבית שתסכן את חייהם? איפה קולותיהם של זוגות שאינם מורשים להינשא כדין במדינת ישראל כי אחד מבני הזוג אינו יהודי כשר? איפה קולותיהם של זוגות חד מיניים שאינם יכולים לאמץ ילדים במדינת ישראל?

על פי כתבת השער של “טיים אאוט תל-אביב” מלפני חודש, מי שלא עזב מסיבות כלכליות הם כנראה “קלאברים פרזיטים עם דרכון אירופאי שלוחצים על רגשות האשם הגרמניים”. בסקר שנערך לצורכי הכתבה צוין כי 6 אחוזים עזבו “מסיבות פוליטיות”. הנסיבות הפוליטיות לא נידונו בכתבה הזו, ולא באף אחת אחרת. גם הקישור שראוי להיערך בין הנסיבות הפוליטיות לאותו “מצב כלכלי בוער” ושחיקת מעמד הביניים אינו בנמצא.

עירית כ”ץ טעתה כשאמרה שאולי נהיינו נורמליים. נורמליים לא נהיינו. כשמהגרים צריכים להצדיק לעצמם ולאחרים את נסיבות העזיבה שלהם, וכשעיתונאים מרגישים צורך עז להזכיר שהם אינם חס וחלילה קוראים לירידה מהארץ, זה לא נורמלי. כששר האוצר מרגיש שהוא יכול להטיף לעוזבים, וכשדן מרגלית מרגיש שהוא יכול לנזוף אישית בעוזבים, זה לא נורמלי.

לא רק שהציונות לא נכשלה. היא הצליחה. ובגדול.