בימים האחרונים יש מתקפה של פקידי מדינה וכלכלנים הכותבים בכל עיתון במדינה כנגד העלאה בקצבאות ילדים. הגדיל מכולם לעשות שר האוצר הנוכחי שאמר: “לא תהיה תוספת לקצבאות הילדים. לא ניתן יד לנסיגה של שנים אחורה במדיניות הכלכלית שהוכיחה את עצמה“. שימו לב למילים נסיגה, ובעיקר מדינות שהוכיחה את עצמה.
כאשר מישהו אומר לי שמדיניות הצדיקה את עצמה אני ישר אץ רץ לבדוק את הנתונים וראו זה פלא, בעצם לא כל כך, בשנת 2001 אחוז הילדים העניים בישראל היה 26.9%, עדיין אחוז הגבוה מבכל המדינות המכבדות את עצמן ואת אזרחיהן, ובשנת 2007 היה האחוז 35.9%. אם אני יודע חשבון זו עלייה של 33% בשש שנים עליה ממוצעת של 5.5% בשנה, מה מזכיר לכם המספר הזה?
אז כל החכמים שמדברים על השקעה בילדים בלי צורך בקצבאות בעצם אומרים שעוני בבית אין לא משמעות ויש דרכים שעוקפות חיים שכאלה. בדרך הם כמובן אינם מציעים השקעה מסיבית אלא כמה מיליונים פה ושם כדי לכסות את ערוותם המוסרית.