עוצרים בש.ג.

השבוע התפרסם כי חמישה חודשי מאסר נגזרו על חייל מגדוד הנח”ל החרדי, שהצטלם עם פלסטיני כפות וכיוון אליו את נשקו. באותה ידיעה צוין כי החקירה של שניים מחבריו, שהופיעו גם הם בתמונות, נמשכת. לא יהיה זה מפתיע אם גם הם ימצאו את עצמם בסוף ההליך במאסר, ולו רק בשל “המצור המוסרי” על ישראל, כפי שכינה התובע הצבאי את דעת הקהל הבינלאומית במהלך הדיון על הארכת מעצרם של החיילים. בתגובה לדבריו, רוסס ביתו בכתובת בוגד, והרמטכ”ל יצא להגנתו.

מאז פרסום אלבום התמונות הפייסבוק של עדן אברג’יל לפני מספר חודשים, צצים עוד ועוד תמונות וקטעי וידאו של “תפוחים רקובים” במדים שהצטלמו עם פלסטינים כפותים, מכוסי עיניים וכפופי ראש. מבלי להיכנס לפליאה של החברה הישראלית לנוכח התופעה השכיחה הזו, מה שמדאיג לא פחות היא תגובת המערכת הצבאית למול אותם “תפוחים” שמופיעים כמו פטריות לאחר הגשם (ובדיוק בזמן “הכי לא נכון” מבחינה תדמיתית).

אין ספק שתמונות מהסוג שנמצאו בסלולרי של אחד מחיילי הנח”ל החרדי גורמים לצה”ל להיראות רע, אבל אף אחד לא באמת מאמין שהן הסיבה ל”מצור המוסרי” על ישראל. ההתנגחות בחיילים הפשוטים שחטאו בנפילה אל נורמה חברתית היא הרי הדרך הפשוטה ביותר עבור המערכת צבאית להמשיך ולהתכחש לשכיחות התופעה וחמור מכך, להמשיך ולשדר לדעת הקהל בארץ ובחו”ל, שהכול בשליטה תוך התחמקות מאחריות והפלתה על החיילים הללו.

גבולות האבסורד נמתחים עוד יותר כשמסתכלים על התנהלות המערכת הצבאית בטיפול במקרים אחרים בהם הנורמות המוסריות הוטלו בפסק, ודווקא על ידי מפקדים בכירים. כבדרך אגב שמענו על ההערה הפיקודית שקיבל מפקד אגוז בעקבות מבצע “עופרת יצוקה”, על שימוש באזרחים כמגן אנושי בגזרתו. כן כן, חמישה חודשים במאסר על צילום עם פלסטיני כפות והערה פיקודית בלבד על שימוש בפלסטינים בנוהל שכן. והאבסורד נמשך. התביעה הצבאית במשפטם של שני חיילי גבעתי שנאשמים בשימוש בילדים פלסטינים לבדיקת תיקים ב”עופרת יצוקה”, דורשת “עונש כבד שיהדהד בצבא” וכולל מאסר בפועל, הורדה בדרגה ורישום פלילי שילווה אותם גם באזרחות.

מפקד אגוז, כאמור, סיים פרשה דומה בהערה פיקודית שלא מותירה חוטם על חייו כאזרח, והוא לא היחיד. מפקד אוגדת עזה, תא”ל אייל איזנברג, ומפקד נוסף בדרגת אל”מ, קיבלו הערה פיקודית על ההוראה שנתנו לירי ארטילרי לעבר אזור מיושב ומאוכלס. שוב, רק הערה פיקודית.

לאור זה, נראה כי מדיניות צה”ל ברורה: ככל שהדרגה גבוהה יותר כך גם פוחתת חומרתו של העונש. התוצאה בשטח היא אפס במדד האחריות של המפקדים לפקודיהם, ואפס במדד השקיפות של הצבא מול החברה הישראלית ששולחת את מיטב בניה ובנותיה לשרת במדים. זוהי נורמה שאסור לנו לקבל. אם גם מפקדים בכירים, וגם חיילים זוטרים גורמים להרס של הנורמות המוסריות שהצבא מתיימר לפעול לפיהן, לא ייתכן שהדרגה היא שקובעת את חומרת העונש ולא המעשה עצמו.

בצה”ל כנראה הבינו ששיפוט של קצינים בכירים הוא למעשה משפט של השיטה. לאף אחד מהבכירים בצבא ובדרג המדיני אין שום כוונה לתת למשפט כזה להיפתח. בינתיים, הם ימשיכו לגלגל את האחריות לפתחו של הש”ג.

הכותבת היא מנכ”ל ארגון שוברים שתיקה