מתוך המבוא לספרה של סוזן באק-מורס חשיבה מעבר לטרור, הוצאת רסלינג 2004
חשיבה מעבר לטרור נכתב בעקבות פיגועי ה-11 בספטמבר. למרות שהספר כמעט ואינו מזכיר את ישראל, מסריו נוגעים לנו, הקוראים הישראלים, שכן הטרור הפך לחלק בלתי נפרד מחיינו. לא ניתן להבין את המציאות הישראלית מבלי להבין את הלוגיקה של “המלחמה נגד הטרור”, ולא נוכל לצאת מהמציאות אליה נקלענו מבלי לחשוב מעבר לטרור.
הדיאלקטיקה של הכוח
פעולת הטרור של ה-11 בספטמבר הייתה שונה מפעולות הטרור שקדמו לה, משום שבפעולה זו המחבלים הצליחו להפוך את האלימות לחזיון גלובלי. כך גורסת סוזן באק-מורס, המזכירה לנו שלמפגעי התאומים ושולחיהם לא היו מטרות פוליטיות וחברתיות מוגדרות. לטרוריסטים לא היו דרישות מפורטות, הם לא העבירו מכתבים עם שורה של תביעות, אלא ייצרו סדרה של דימויים קטלניים. אנו קוראים בספר שזו הייתה במידה רבה פעולה אילמת, ששודרה שוב ושוב באמצעות לוויינם לקהל גלובלי מגוון שצפה בו בזמן באותם אימאז`ים אכזריים. עוצמתם של הדימויים נבעה מכך שהם קיבלו משמעויות רבגונית. עבור קהלים רבים מדובר היה בפעולת טרור מבעיתה, עבור קהלים אחרים הפיגוע הפך לסמל ניצחון המדוכאים. מן הספר עולה שחיזיון הפיגוע הרצחני אכן לא נועד באופן בלעדי לקהל האמריקאני, שכן הטרוריסטים כלל לא רצו לתקשר עם ציבור זה, אלא לפוצץ את עולם המושגים שממנו האמריקאנים ניזונים. במקום דרישות מפורטות, הטרוריסטים העבירו מסר שהתמקד במה שבאק-מורס קוראת הדיאלקטיקה של הכוח; כלומר, שכוח מייצר את הפגיעות של עצמו. לדעתה, הראיה הברורה ביותר לכך היא אוסמה בין-לאדן שאומן ונתמך על ידי ממשלת ארה”ב ולאחר כמה שנים פגע בה.
למרות שגם ההיסטוריה הישראלית מצביעה על כך שהכוח מייצר את הפגיעות של עצמו, במסדרונות השלטון עדיין לא הפנימו את הרעיון החשוב הזה. המסר בדבר הדיאלקטיקה של הכוח דורש מהציבור הישראלי והנהגתו להיפתח למציאות המזרח תיכונית, מציאות שההיסטוריונים, הסוציולוגים והגיאוגרפים “החדשים” מתארים כבר שנים רבות, אך, בכל זאת, נותרה חסרת משמעות עבור רוב הציבור.[1] הטענה שהפגיעות של תושבי ישראל היא תוצאה של המדיניות הכוחנית של ממשלותיה מודרת מהזירה הציבורית, בין השאר על-ידי ראיית העולם ההגמונית המציבה את ה”אני” הישראלי היהודי כקורבן נצחי. למאמר המלא לחצו כאן.
דר` ניב גורדון הוא מרצה במחלקה לפוליטיקה באוניברסיטת בן-גוריון