עודפי גביית מיסים והשימוש בהם

ביומיים האחרונים דנו רבות במצבם הקשה של עשרות אלפי נשים וגברים שנחלצו מן השואה וחיים במחסור במדינת ישראל, אפילו שר הרווחה אמר שמצב ניצולי השואה הוא אבסורד מוחלט. כמו כן התבשרנו שמיליון מאתים אלף איש ואישה לא מקבלים טיפול רפואי הולם ומעל מיליון מוותרים על תרופות כיון שאין ידם משגת (הדו”ח המלא כאן). באותו זמן מתעורר ויכוח בין שתי הרשויות השולטות במדיניות הכלכלית בישראל, האוצר ובנק ישראל מה לעשות עם גביית מיסים עודפת צפויה שבין 7-10  מיליארד שקל.

לאור הנתונים המראים שמצבם של מיליוני אזרחים בישראל רע עד רע מאוד, בלי להתייחס לדברי הרהב של גיבור לבנון אולמרט הטוען שיש ירידה בממדי העוני בישראל, היה אפשר לשער שחלק, לפחות מעודפים אלה ייוחד לאותם אזרחים. אבל קובעי המדיניות הכלכלית חיים בעולם מקביל, עולם שבו עודפים מכל סוג אסור שיגיעו לידי מי שזקוק להם יותר מכל. גם כאשר מדברים אלו על פערים חברתיים ועוני לרוב זה לשפה ולחוץ, או לחילופין כרוך בשפע של תוכניות שמשום מה העלות שלהם מינימאלית, כי את הנזקקים צריך לחנך, להוציא לשוק העבודה, לתכנן רפורמות מרחיקות לכת העיקר לא להשקיע משאבים ברמה הראויה.

על כן כאשר יש עודפים מתייצבים שני הצדדים משני צידי המתרס כאשר האחד תמיד דורש להוריד מיסים,האוצר, והשני להוריד את החוב הלאומי, בנק ישראל. איפה שר הרווחה, איפה שר הביטחון החברתי איפה שרת החינוך הסוציאל דמוקרטית? מי מהם או כולם יחד צריכים לפעול כך שכאשר יש עודפים הם ינוצלו לטובת אלו שנרמסו על ידי המדיניות הכלכלית שנאמר לנו שאין מוצלחת ממנה.