• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

מוכשרים ב"שינויים מבניים"

למנהלי הרכבת יש רקורד ארוך של פגיעה בארגוני עובדים וניסיון לקבע את מעמדם ככלי עבודה לביצוע הנחיותיו של מנהל יודע-כל. איציק ספורטא על המאבק של גילה אדרעי וחבריה
איציק ספורטאאיציק ספורטא

מרצה בכיר בפקולטה לניהול שבאוניברסיטת תל אביב ופעיל חברתי סוציאל-דמוקרט. חבר בוועד המנהל של מרכז אדוה לחקר השוויון בישראל ובאספה הכללית של עמותת הל”ה, ממקימי הקשת הדמוקרטית המזרחית.

לא מכבר נסתיימה השביתה שנועדה, בין היתר, להעסיק כמה שיותר עובדי קבלן בהעסקה ישירה. הישגיה היו מועטים, אבל נראה היה שהיא התקבלה בהבנה יחסית, מה שהעניק תקווה שהיחס לשביתות בישראל בכלל ישתנה. אך כמו הרבה תקוות, גם זו נכזבה לנוכח התגובות הקשות לשביתת עובדי הרכבת. בלי לדעת יותר מדי פרטים, ברור שמאבק עובדי הרכבת הוא עוד אחד מן המאבקים שמטרתם למנוע הפרטה ישירה או עקיפה של שירותי הרכבת. כבר שנה וחצי המאבק הזה נמשך, ולא נראה שאי פעם יבוא קצו אלא עד אשר מנהלי הרכבת ושר התחבורה יעשו את מה שהם יודעים ומאמינים שצריך לעשות – לפגוע בזכות ההתארגנות של העובדים.

יו”ר ועד עובדי הרכבת, גילה אדרעי. עוד אחד מן המאבקים שמטרתם למנוע הפרטה ישירה או עקיפה. צילום מסך

מעניין שיו”ר הרכבת, אורי יוגב, היה נער השליח של נתניהו כאשר זה היה שר האוצר – אותו שר אוצר שפגע אנושות בחברה הישראלית על ידי כך שהעביר משאבים מהעניים לעשירים (אני יודע שאלו מילות קוד, אבל זה מה שקרה). יו”ר הרכבת התגאה בכך שאחד מתפקידיו באוצר היה לחסל את העבודה המאורגנת. הנה ציטוט שלו מראיון למירב ארלוזורוב בדה-מרקר ב-2004:

אם שואלים את יוגב מהו לדעתו ההישג הגדול ביותר שלו בתפקידו, הוא לא יהסס בבחירתו. יש הישג אחד שהוא לדעתו בבחינת מהפכה היסטורית, שמדינת ישראל תמשיך ותקטוף את פירותיה לאורך שנים. “הצלחנו לנצל את תקופת המיתון כדי לשנות את כללי המשחק”, הוא אומר, “ולקדם את המהפכה הדרמטית מכולן – שבירת העבודה המאורגנת בישראל”.

אם אתם חושבים שמדובר במשהו כללי, אז הנה עוד ציטוט מאותו ראיון והפעם על ארגוני המורים:

אני חושב שצריך ללכת בצורה מאוד קיצונית על ביטול ההסכמים הקיבוציים של המורים, ומתן גמישות מלאה למנהלי בתי הספר בשכירת מורים וברכישת שירותי הוראה מחברות פרטיות. פתאום נגלה שאפשר לקנות שירותי חינוך בחוץ בחצי מחיר, וברמה הרבה יותר גבוהה.

מה כל אחד מאיתנו היה חושב לו בראש החברה בה הוא מועסק היה עומד אדם שאלו עמדותיו – האם מישהו היה מצפה לשקט תעשייתי, או לדיון ענייני בבעיות שיש בתפעול הרכבת וביחסי העבודה בה?

רכבת ישראל. לא מאבק של נימוסים והליכות

גם המנכ”ל בועז צפריר – שמעולם לא עסק בתחבורה אלא היה מנכ”ל מפעל נקניקים ומנכ”ל בחברה שעסקה בדלקים ביולוגיים ומיחזור, ומונה לתפקידו בספטמבר 2011 בלבו של המאבק – נראה מאותה משפחה. עליו נכתב באתר הרכבת כך: “צפריר בעל ניסיון עשיר בניהול מסגרות מורכבות של עובדים ומנהלים בהיקפים גדולים. במסגרת עבודתו פעל לביצוע שינויים מבניים, העברת חברות לשיטות ניהול מתקדמות, יזום מפעלים וכניסה לתחומי פעילות חדשים”.

שימו לב לכישוריו בשינויים מבניים, שכפי שנראה כרגע קשורים גם הם להחלשת האיגוד המקצועי. כאשר מדובר בשיטות ניהול מתקדמות, אני מבין שאלה שיטות שבהם המנהלים הם הקובעים ולעובדים אין מעמד אלא ככלי עבודה לביצוע הנחיותיו של המנהל יודע כל.

אסטה מעט ואומר שחשיבותם של ארגוני עובדים, גם כאלו שהציבור רואה כלא-נחמדים, הן לדמוקרטיה והן לכלכלה היא מעל ומעבר לקביעת שכר ותנאי עבודה לעובדים המאורגנים. במדינות בהן יש ארגוני עובדים חזקים, אי-השוויון קטן יותר מאשר במדינות שבהן האיגוד המקצועי הוא צל של עצמו, גם העוני נמוך באופן משמעותי, גם הדמוקרטיה הפוליטית וגם הדמוקרטיה התעסוקתית היא ברמה גבוהה יותר מאשר במדינות המתהדרות בכלכלה חופשית.

בלי להתייחס לצו המניעה של בית הדין לעבודה, העבירה אותה עברו ועליה נענשים חברי הוועד היא של ביזיון בית משפט. במדינה שבה החלטות בג”ץ לא נאכפות, במקום בו יש חוקי עבודה שרבים מהמעסיקים כולל המעסיק הציבורי לא מקיימים – קשה לי להתרשם מהעבירה הזאת. אולם עם כל זאת, לדעתי צריך היה הוועד לקיים את הצו: אי-קיום החלטות בית משפט הוא רק כאשר בית המשפט עצמו פוגע במה שנראה זכויות יסוד, ולא נראה לי שכאן הגענו למצב הזה.

עוד טענה שאני רוצה לעמוד עליה היא טענת ההנהלה שהמאבק פה הוא שליטה בניהול החברה בין הוועד להנהלה, וברור לכל שההנהלה צריכה לנהל והעובדים לעבוד. מי שחושב שזו תפיסה מתקדמת, יש להעמידו על טעותו; בתפיסה מתקדמת באמת, שיתוף עובדים או דמוקרטיה תעשייתית הם דרך הניהול הנכונה. זאת מכיוון שלעובדים יש הבנה ויכולת לא מצומצמת בשיפור הדרך בה מתנהלת העבודה. בזה שאומרים שהוועד והעובדים יכולים רק לדון בשכר ובתנאים, מחזירים את יחסי העבודה למצב של תחילת המאה העשרים. התקדמנו קצת מאז, לא?

מאבק כזה אינו מאבק של נימוסים והליכות, ולא פעם יש תחושה לחלק מציבור שמגובה על ידי התקשורת של מאבק לא לגיטימי ובניגוד לתורה שנכתבה ליד הר סיני ונוגעת לדרך בה צריכים להתנהל הדברים. כל זה לא צריך להסיט אותנו מהחשיבות של ארגוני עובדים וממאבק אמיתי על כבודם ופרנסתם.

כנראה שיעניין אותך גם: