פליטי דרפור הפכו לכלי משחק במאבק המתמיד בין ראשי רשויות לממשלה ישראל. הפליטים הללו שברחו ממקום בו חייהם של בני אדם חשובים לכלום נקלעים לריב סמכויות בין רשויות בישראל. הצבא אינו מנסה אפילו לדאוג לאנשים אלו, המשטרה עסוקה כידוע בנושאים מאוד חשובים ואין לה פנאי לדאוג להם. הם נזרקים למרכזי הערים, בעיקר באר שבע, שדאגתה להם מתמצת בשינועם מכאן לשם ומשם לכאן, מבאר שבע לירושלים וחזרה.
חלקם נמצאים כעת ליד שדרות במרכז איבים, הצעה מרשימה במיוחד הובעה על ידי השר לביטחון פנים שפועל להקמת מאהל בקרבת בית הכלא קציעות, שם אסורים פלסטינאים לרוב. הם אפריקאים אז הם רגילים לחיות באוהלים במדבר. אולי כדאי להקים להם מאהל על הירח כדי שלא יטרידו אותנו בפליטותם. אנחנו המסכנים איננו יכולים לדאוג לכמה אלפי פליטים. סטודנטים ואחרים מנסים לסייע להם אבל לצורך זה צריכים משאבים שאינם מצויים בידם. אולי גיידמק, הפעיל החברתי מספר אחד בישראל, נושא הדגל של צדק חברתי יבנה להם מאהל בפרק הירקון. מה שבטוח לא יקרה.
החשש הקמאי מפלישתם של אפריקאים שחורים לחלקת האלוהים האירופאית שלנו מדירה שינה מעיני קובעי המדיניות שמחפשים דרך להיפטר מהם. תגידו ומה אם באמת יגיעו לפה עשרות אלפים פליטים ויותר, מה אז? רק להזכיר יש המחפשים שבטים יהודים אבודים בכל רחבי הגלובוס ומעבר לו, אז אולי כדאי לפליטים לגלות איזה מאפיין יהודי שיאפשר להם לחיות פה. ידוע שמאות אלפים מהמהגרים מרוסיה גם הם אינם יהודים אבל בשונה מהאפריקאים הם לבנים ונחשבים לבני תרבות המערב ואותם קל יותר לקבל.
בכל זאת, נכון שישראל תתקשה לקלוט עשרות אלפי פליטים מאפריקה ויותר אבל אין זה אומר שאינה יכולה לקלוט כמה אלפי פליטים ולהעניק להם מעמד אזרחי. כמו כן, על המדינה לפעול כדי שמדינות העולם האחרות, שלא עשו הרבה מידי כדי להציל את תושבי דרפור, יטו שכם ויאפשרו להם להיכנס לארצותיהם ולזכות למקלט, הרי לשם כך קיימת האמנה של האו”ם העוסקת בנושא פליטים שישראל אשררה ב-1968.