• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

טוב שמישהו דואג לנשים

רצח נשים מתרחש בכל התרבויות, בכל המגזרים, בכל העדות, ואיננו נשען על קריטריון של גזע או שיוך תרבותי. רעות כהן בעקבות העניין הפתאומי שמגלה “אם תרצו” בטובתן של נשים בחברה הערבית
רעות כהן

“אם תרצו” הוציאו קול קורא לכרזות בנושא “האפרטהייד הערבי והפקרת זכויות אדם במזרח התיכון”. במסגרת אותו קול קורא, פרסמה התנועה בפייסבוק קריקטורה, שכנראה זכתה להיכנס לתערוכה הנכספת. בקריקטורה מופיעים גבר (עם שפם) ואשה ביום כלולותיהם, וצלם (עם שפם) אשר מתכונן לצלם אותם לכבוד האירוע. נראה כי באפשרותם של הזוג לבחור להצטלם על רקע נופים שונים – מסגד אל-אקצה, וילון עם סכינים ועוד רקע לא ברור. האשה מבקשת מהצלם “אני רוצה את זה על רקע כבוד המשפחה. זה מאד רומנטי”. (הדגשה שלי).

כן, “אם תרצו”, הנשים רוצות את זה. הן רוצות להירצח. הן רוצות את זה כל כך, עד שאני מודה לאלוהים שהתנועה שלכם קיימת. אני שמחה לראות שרצח נשים הוא נושא הקרוב ללבכם. במציאות בה נרצחות מדי שנה עשרות נשים בישראל על-ידי בני זוגן או קרובי משפחותיהן, וכן מאות ואלפי נשים נתקלות מדי יום באלימות מינית כלפיהן – אם בהטרדות מיניות במרחב הציבורי והפרטי או במעשי אונס אכזריים – טוב לראות שיש מי שאכפת לו ופועל למיגור התופעה בצורה כה אפקטיבית.

מכבסת המילים לפיה יש סוגים של רצח נשים, “על כבוד המשפחה” או “על רקע רומנטי”, היא מטעה ושקרית. ביטויים אלה מנסים לקטלג את סוגי הרציחות לאור גזעם של הרוצחים וגזען של הנרצחות. בעוד רצח בחברה הערבית נחשב לרצח הנובע מהפרימיטיביות והנחיתות “הטבעית” של התרבות הערבית, רצח נשים בחברה המערבית או היהודית מקבל כסות של תופעה שולית ואינו מיוחס כמשהו הנובע באופן אינהרנטי מהתרבות המערבית עצמה. זוהי גזענות.

אבל מעבר לגזענות הטבועה בתיוגים השונים, אלה מובילים אותנו לנקודת עיוורון שמונעת מאיתנו לטפל במניע לרצח, והמניע הוא זהה בכל הגזעים והתרבויות: שליטה באשה, פיקוח עליה ועל מיניותה. רצח נשים נובע ממעמדן של הנשים בחברה הפטריארכלית שכולנו חיות בה, בין אם החברה יהודית, ערבית או מערבית “נאורה”. רצח נשים היא תופעה כלל-תרבותית, כלל-עולמית. נשים סובלות מדיכוי בכל יבשת – באפריקה, באמריקה, באירופה, באסיה ואוסטרליה. עשרות-אלפי נשים נרצחות מדי שנה בכל העולם, בכל תרבות ומכל גזע. בישראל בפרט נרצחות עשרות נשים בשנה מכל דת ומוצא, יהודיות וערביות, אתיופיות, רוסיות, אשכנזיות ומזרחיות.

רצח נשים מתרחש משום שנשים נתפסות כמין נחות, מין שאסור לו להשתמש במיניות שלו, ואם הן סוטות מהנורמות החברתיות הפטריארכליות – דמן מותר. מקור הרצח הוא בפערי הכוח שבין גברים לנשים והוא “נועד” לשם השבת שליטתו של הגבר באשה שסררה, בין אם מתפקידה המסורתי של האשה כאם ורעיה, בין אם האשה לפתע בוחרת לממש את מיניותה בדרך בה היא מעוניינת ובין אם אינה נוהגת בצניעות ובכניעות כפי ש”אשה טובה” צריכה לנהוג. זה קורה בכל הדתות ובכל הגזעים. הכינויים “רצח על כבוד המשפחה” או “רצח על רקע רומנטי” הם ביטויים דוחים שמנסים לתת לרצח כסות. יש לקרוא לתופעה בשמה: רצח נשים, והיא מתרחשת על-ידי גברים בעיקר.

הקריקטורה, לעומת זאת, מייחסת לרציחת נשים אלמנטים גזעיים. הקריקטורה מהווה נקודת מפלט נוחה – “רצח נשים? אה, כן. זה קורה רק אצל ערבים (אלה עם השפם)”. הקריקטורה של “אם תרצו” מזכירה לי קריקטורה אחרת, שפורסמה ב”הארץ” בתקופה בה הדרת נשים הייתה קטע סקסי ומעניין. בקריקטורה של “הארץ” ראינו מה שמאד מזכיר את דמות היהודי בקריקטורות של ה”דר שטירמר”. יהודי גס ודוחה, עם אף גדול, שרץ אחר ילדה קטנה וצועק עליה. המטרה של שתי הקריקטורות, זו של הארץ וזו של “אם תרצו” הן זהות. “הדרת נשים? כן, זה קורה רק אצל החרדים”. המטרה היא להלעיג, להגחיך את מושא הקריקטורה (יהודים חרדים במקרה של “הארץ”, ערבים במקרה של “אם תרצו” וסתם יהודים במקרה של ה”דר-שטירמר”) ולא במטרה של ביקורתיות נוקבת.

מה שעומד בבסיס הקריקטורות הללו היא גזענות סמויה שתפקידה לייחס מאפייני עליונות לתרבות/גזע מסויימים על חשבון נחיתות הגזע/המגזר האחר. להראות כמה המאייר (והמגזר/גזע אותו הוא מייצג), הוא טוב יותר. האתנוצנטריות הגזענית הזו היא שגורמת לנו להתעלם מזה שגם בחברה היהודית/חילונית/מערבית קיימות כל התופעות האלה, באותו שיעור ולפעמים יותר. כך, אנו ממרקים את מצפוננו הליברלי. אנו הרי בעלי ערכים, ואכפת לנו מנשים. תראו כמה אנחנו דואגים להן – מפרסמים על כך קריקטורות נוקבות.

אבל אולי אני טועה. אולי ל”אם תרצו” באמת אכפת מרצח נשים. אני בטוחה אם כך, שוודאי לא יסתפקו בקריקטורה בנושא, ולכן אני פונה אליהם:

“אם תרצו” היקרים,

אני מזמינה אתכם לפעול יחד ובנחישות עם העמותות הפועלות נגד האלימות הקשה הזאת מזה שנים: נשים נגד אלימות, עמותת ל.א – לחימה באלימות נגד נשים, וכן לתמוך בשלל המקלטים הפזורים בארץ שקמו על-מנת להגן על נשים החוות אלימות וילדיהן. כמו כן, בפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה פועל זה מספר שנים פרויקט למניעת רצח נשים ערביות של הקליניקות המשפטיות ועמותת איתך-מעכי. בפרויקט פועלות נשים מכל המגזרים, מכל האוכלוסיות, מכל המעמדות. יהודיות, ערביות, מזרחיות, אשכנזיות, דתיות, חילוניות, עניות ועשירות.

המשותף למאבק המורכב והסבוך נגד רצח נשים הוא שאינו מתבסס על קריטריון של גזע או שיוך תרבותי. הוא מתבסס על קריטריון אחד שמאחד סביבו את כל הנשים בסולידאריות: זהו מאבק נגד החברה הפטריארכלית.

בנוסף, “אם תרצו” היקרים, לבטח תרצו לדעת שבאופן ספציפי נושא האכיפה של אלימות כלפי נשים ערביות ורצח נשים ערביות לוקה בחסר. המשטרה ומדינת ישראל כושלים מלהגן על נשים בפרט, אך ביתר שאת על נשים ערביות שכן בשנים האחרונות נראה כי יותר נשים ערביות “מצליחות” להירצח ולפיכך נשים ערביות מקבלות פחות את הגנת רשויות האכיפה שאמורה להינתן לכל הנשים באופן שווה. לפיכך, אני שמחה לשמוע שאכפת לכם במיוחד מנשים ערביות, שכן אני סמוכה ובטוחה שתפעלו על-מנת להגביר את האכיפה ואת ההגנה על נשים ערביות אשר סטטיסטית מקבלות פחות הגנה מנשים במגזרים אחרים.

ישר כוח! אשמח לשמוע על הפעילות הנוספת שלכם בנושא, בתקווה שתצליחו למגר את התופעה האכזרית של רצח נשים.

כנראה שיעניין אותך גם: