מוסדות תרבות רבים בגרמניה מצאו את עצמם משותקים בעקבות הקביעה של הפרלמנט הגרמני שלפיה תנועת ה-BDS היא אנטישמית. בימים אלה נפוצה קריאה של אמנים ואנשי רוח, ביניהם מאות יהודים וישראלים, הדורשים לבטל את ההחלטה
כניסה במדים לאוניברסיטה כאקט של "מחאה" עלולה להסתיים ביום בהיר בפלישה צבאית לשערי האקדמיה – כי מדברים שם על דברים אסורים, וחושבים על דברים אסורים. בעקבות תקרית המדים באוניברסיטה העברית
התנהלותם של בנט ושקד זורעת הרס בכל חלקה טובה, באפשרם לארגונים כמו "רגבים" ו"אם תרצו" לעצב מדיניות במשרד החינוך והמשפטים. בעקבות הוראתו של בנט לבטל את הכנס של האגודה לזכויות האזרח
גושפנקה למה שארגוני ימין המנסים לצמצם את החופש האקדמי חולמים עליו מזה שנים, עידוד צנזורה עצמית ועמימות מכוונת – כמה הערות לאחר קריאת הקוד האתי לאוניבסיטאות של אסא כשר
הצעת החוק החדשה של ח"כ שולי מועלם-רפאלי מהבית היהודי היא ביטוי נוסף להליך הריקון של הדמוקרטיה ממרכיביה המהותיים. היא מצטרפת להסתה נגד ערבים, לאינדוקטרינציה לאומנית דתית־אורתודוכסית במערכת החינוך ולצנזורה פוליטית המגבילה את חופש הביטוי
השיח הציבורי האנטי-דמוקרטי בישראל צובר תאוצה כשכל ביקורת על הממשלה נתפסת כתקיעת סכין בגב האומה, וה"הערבים הנוהרים" ועמותות השמאל "המביאות אותם באוטובוסים" הם מטרות ההסתה הראשיות
מתרבים בארץ הקולות המבקשים להכחיש ולהדחיק לחלוטין את הנכבה. דווקא בעת שהעם היהודי זוכר את השואה עליו גם לזכור את העם הפלסטיני והעוול הנעשה לו. את האמת אי אפשר להסתיר, צריך ללמוד לחיות איתה
על השפעתו הרבה של חוקר הלאומיות שהלך השבוע לעולמו בנדיקט אנדרסון וספרו ״קהיליות מדומיינות״, והכנסתו לרשימה השחורה של אם תרצו – שם ניתן למצוא את כל החוקרים המסוכנים שכתביהם משחיתים את נפשו הרכה של הנוער
נכון, קשה לצפות מתלמידי מחקר שמנסים לשרוד באקדמיה הניאו ליברלית לתמוך בגלוי בחרם אקדמי. מה בכל זאת אפשר לעשות? ולמה אי אפשר לבחור להיאבק רק במעורבות האקדמיה הישראלית בכיבוש? דברים מדיון ראשון מסוגו בחרם אקדמי באוניברסיטת תל אביב
דעותיו של גבי ויינרוט, מתרגל במכללת תל חי, ביחס למלחמה בעזה היו קיצוניות מדי לטעמן של עיריית קרית שמונה, אם תרצו ו"האריות של הצל". במקום לצאת להגנתו, הצטרפה המכללה למתקיפיו והזמינה אותו לשימוע. עדות בגוף ראשון
הפעלה/כיבוי מצביע לבן גדול
הפעלה/כיבוי מצביע לבן שחור
