צמצום כוח האדם והפיכתו לסחורה
כמדי שנה, חוק ההסדרים כולל בחובו תערובת של גזירות כלכליות, קיצוצים בשירותים הניתנים על ידי המדינה ורפורמות אשר כל קשר בינן לבין התקציב הוא מקרי בהחלט, אך הממשלה מקווה להעביר אותן מהר וללא דיון ציבורי בחסות מאות העמודים של החוק.
כמדי שנה, ארגונים חברתיים, פעילים פוליטיים וחברי כנסת שונים מנסים להיאבק, גם בצורת החקיקה הקלוקלת, וגם בסעיפים ספציפיים. כל ארגון ואדם על פי סדרי העדיפות הפוליטיים שלו.
כמדי שנה, כולל החוק סעיף של “צמצום כח האדם והפחתת הוצאות השכר במשרדי הממשלה”.

סביר כי סעיף זה לא יעורר מורת רוח ציבורית. אחרי הכל, אם האזרחים נדרשים לצמצם ולהצטמצם, מדוע שלא יסבול גם המגזר הציבורי “המנופח”? גם ההסבר בחוק ההסדרים עצמו מציין לטובה את ההתפתחויות במגזר הפרטי אשר “מעידות על התייעלותו של שוק העבודה ועל הגמישות הגבוהה של השכר ושל שעות העבודה בישראל”. זאת, לעומת המגזר הציבורי אשר “גמישות השכר” בו אינה מספקת. העובדים במגזר הציבורי, כך מסתבר, עדיין מרוויחים שכר סביר, ובזה חייבים לטפל.
כך, חוק ההסדרים לשנת 2013-2014 יכלול קיצוץ של 2% בהוצאות השכר של משרדי הממשלה, הביטוח הלאומי, שירות התעסוקה, משרד מבקר המדינה וכנסת ישראל. בסה”כ, יקוצצו 522 תקנים בשנה וחצי הבאות.
למרות ההתקפה המתואמת של שלושים השנה האחרונות על העבודה המאורגנת בכלל, ועובדי המגזר הציבורי בפרט, חשוב לזכור כי המשמעות של קיצוץ זה הינה החלפת עובדי ציבור מהמניין בעובדי קבלן, עובדי חברות שירותים, עובדי מיקור חוץ ועובדי פרילנס. עוד עובדים ללא ביטחון תעסוקתי ועם תנאי עבודה ותנאי שכר ירודים – אשר יצטרפו לכ-400,000 עובדי הקבלן הקיימים כיום במגזר הציבורי.

מדובר, למעשה בקיצוץ בעובדים מן המניין, אשר משכורתם משולמת מסעיף כוח האדם, והמרתם בעובדי קבלן – אשר שכרם נלקח מסעיפי קנייה, בהם ניתן לשחק ולקצץ אותם בקלות. עובדי קבלן אלה אינם נתונים לפיקוחה של נציבות שירות המדינה, ואין כל מידע, על אופן ותנאי העסקתם, וכך הם מצטרפים לקבוצה ההולכת וגדלה של עובדים עניים בישראל.
והקשר לתקציב? על פי מרכז המחקר והמידע של הכנסת: “לא נערכה בחינה מקיפה של יעילותן הכלכלית של שיטות ההעסקה הכרוכות ברכישת שירותי כוח-אדם חיצוניים, אף שהשימוש בהן החל לפני כ-20 שנה והוא הולך ומתגבר עם הזמן.
ניצן תנעמי היא רכזת הקואליציה הארצית להעסקה ישירה
קוראים בין שורות התקציב:
תקציב רע לנשים | יעל חסון ונוגה דגן-בוזגלו
תקציב כווירוס: מחולל מחלות | אסתר הרצוג ושלומית אבני
ישנו אור שאיננו כבה | יעל בן יפת
התוכנית הכלכלית: חיבור פוסט-אמוראי | נעמה נגר
תקציב המדינה כפרוזה צרופה | דותן לשם
איך נהיה פה גירעון ומה עושים איתו | איציק ספורטא
מה אין בתקציב? חזון, עתיד | אמנון פורטוגלי
חוק נפגעי הגזזת: בור ללא תחתית | רמי אדוט
מס הגולגולת של תאצ‘ר קופץ לביקור | אברהם דורון
מה שהכי פחות צריך | הני זובידה
מדיניות המסים “החדשה“: ההפך משוויון בנטל | נוגה דגן-בוזגלו
הרבה לפני בעיית גזי החממה | יוסי לוס
עוני זה עניין של מצפון. לא צריך להיות סוציאליסט | איציק ספורטא


