Disable/Enable big cursor white
Disable/Enable big cursor black
צעד אחורה
בחירות 2013
מאז הוכרז על קיומן של הבחירות לכנסת מתנהל מסע השתקה כנגד כל בדל ביקורת המושמעת משמאל כלפי מי ממפלגות האופוזיציה. על פי רוב, ההשתקה מלווה בהאשמת כל מי שלא ממהר להתיישר על פי הקו המפלגתי (המנוסח על ידי ספינולוגים) ב”טהרנות” שתחבל במטרת-העל המקדשת את כל האמצעים, כולל תמיכה במלחמת שולל: הדחת מפלגת השלטון. אל מול האשמה זו, ראוי להפנות את תשומת הלב לטהרנות המפלגתית. כוונתי לטהרנות הנגזרת מן ההנחה שהפוליטי מיוצג ביחס חד-ערכי בכנסת ישראל, המתבטאת בהצדקת המונופול של נבחרי המפלגה כייצוג האולטימטיבי של האזרחות – מונופול אותו רבים מפעילי המפלגות מאשררים בדבריהם ובמעשיהם.
לפני שאתם קופצים עם נשק יום הדין התועלתני: “אז מה אתה מציע? לוותר על הייצוג רחמנא ליצלן?” כחלק ממסע הטיהור, אציין כי דחיית המונופול של המפלגות על ייצוג הפוליטי אינה מקדשת את ה”אירוע” כדבר-מה בלתי ניתן לייצוג באופן עקרוני, וגם אינה מחייבת תמיכה באנרכיה. כלומר היא אינה גוזרת את ביטול עצם הייצוג, מטרתה היא דווקא לאפשר את קיומם של מנגנוני ייצוג נוספים של המפלגה.
מה שמתבקש מהמפלגות זה להפסיק לכפות עלינו את הייצוג שלהן, כמו למשל בהפגנה נגד חוק הרווחים הכלואים, בשלטי החוצות של מפלגת העבודה, ובדמותם של “ייצוגי המחאה”, דוגמת שפיר ושמולי, המתמודדים על מקומם ברשימות השונות ושבינתיים לא זכו בייצוג בחד”ש ובמרצ. הדבר המתבקש מן המפלגות הוא לאמץ את עקרון ה-step up, step back שאומץ באסיפות העם שנערכו בזוקוטי פארק. עקרון זה מנחה את מי שנהנה מזכות דיבור בחיי היום-יום לקחת צעד אחורה ובה בעת לעודד אחרות להשמיע את קולן (ראו מאמרה של איה שושן, עמ’ 4).
באופן דומה, אפשר לבקש מהמפלגות לסגת מן הרחובות וממרחבים אחרים (מבני ציבור מוזנחים, קמפוסים, ועדים, קואופרטיבים ועוד) ולאפשר לאופני ייצוג אחרים להתאזרח. יתרה מכך, מצופה מחברי הכנסת לעשות ככל שביכולתם לאפשר את קיומם של מרחבים אלה, ולאפשר את חזרתה של המחאה הלא-מפלגתית לרחובות כמו גם לעודד את מופעה במרחבים אחרים.
אז שוב, אין הכוונה לשלול את הפעילות המפלגתית ואת (עידוד) ההצבעה לכנסת (אם כי נראה לי שכדאי להצביע על פי מה שהלב אומר, ולא על ידי שימוש באסטרטגיות מפוקפקות מבית תורת המשחקים. די להיזכר בתוצאות ההצבעה “האסטרטגית” לקדימה ובראשן היעדרה של אופוזוציה לממשלת נתניהו). בהצלחה בכל זה. מכל הלב.
אבל לא ברורה לי ההתעקשות לכפות עלינו הר כגיגית. הרי אתם הראשונים להודות במשבר הייצוג של המפלגה שלכם כפי שהוא בא לידי ביטוי ברשימות של חד”ש ושל מרצ, או בבעייתיות הכרוכה בהצבעה למפלגה המתייצבת לימין הליכוד ביתנו בשעת מלחמה, שהעומדת בראשה מודה בעוול ההיסטורי המגולם במונופול הכוזב שלה על מושג השמאל; המונופול באמצעותו מנעה מייצוגים אחרים – פחות כוזבים, של המעמדות אותם “מפלגת שמאל” אמורה ומתיימרת לייצג – לפרוח.
