שימורי הזמן

בית סבי וסבתי במולדובה, וכן הבתים של קרובי משפחתי, מהווים עבורי אוצר יקר ערך בחיי כיוצרת ובכלל. נולדתי במולדובה ושם העברתי את רוב ילדותי המוקדמת. בנסיעות שבין העיר לכפר בו חיו הוריי אמי, הייתי נרגשת. תמיד ציפה לי משהו מעניין בבית סבתי וסבי, בית אשר היה גדוש בטפטים, שטיחים, מפיות סרוגות וחפצים ישנים. בביקורי האחרון במולדובה חשתי את אותה ההתרגשות וצילמתי את סדרת הצילומים הזאת. זו גם הייתה הפעם האחרונה בה ראיתי את סבתי דריה.

הצילומים מציגים את המקומות כפי שהם, ללא התערבות. מעין קולאז’ של פריטים שנוצרו מהחיים עצמם. אני רואה בצילומים אלו את הריחוק הגדול הפיזי, התרבותי והנפשי אשר קיים בין מולדובה לישראל. אני חשה בבדידות, בתלישות ובדממה כאשר אני מתבוננת בחדרים, בנופים ובחפצים שצילמתי, עם זאת מקומות אלו טמנו בי תחושות עמוקות שלעולם אינן עוזבות אותי – חמימות, משפחה, בית, שייכות, מעין גרעין של זהות. את כל אלו אני מנסה לשמר היטב כך שלעולם לא אשכח.