• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

תמונת מצב חברתית 1998-2007

מרכז אדוה

השנה, תמונת מצב חברתית בוחן את המגמות החברתיות והכלכליות בעשור 2007-1998 וזאת לרגל מלאת עשור לדו”ח השנתי.

העשור 2007-1998 הצטיין בנסיגה בחזית השוויון והצדק החברתי בישראל. זאת, למרות שרוב שנות העשור היו שנים של צמיחה כלכלית. 

אלא שגם תמונת הצמיחה אינה ורודה: ב-5 השנים האחרונות צמחה ישראל בשיעור שנתי של יותר מ-5%, גבוה מזה של ארצות המערב. אך כשמסתכלים על העשור כולו מתברר כי המשק הישראלי צמח ב-40%, פחות מארצות המערב (60%-63%) ובוודאי פחות מסין (176%) והודו (112%). זאת, בגלל המיתון הכבד של שנות האינתיפאדה. יוצא, כי הסדר מדיני הוגן עם הפלסטינים הוא לא רק אינטרס מדיני של ישראל אלא גם אינטרס כלכלי וחברתי.

בשנים שבהן היתה צמיחה, היא היתה בלתי שוויונית והשפיעה באופן שונה על כל אחד מאזורי הארץ ועל כל אחת מהקבוצות בחברה. הצמיחה התמקדה באזור המרכז ובמספר ענפים: ענף הבנקאות, ביטוח וקופות גמל, למשל, גדל ב-102% וענף תעשיות ההיי טק ב-47%, בעוד שתעשיות טכנולוגיה מסורתית צמחו ב-6% בלבד.

פירות הצמיחה התחלקו באופן בלתי שוויוני. במהלך העשור, ההכנסה החודשית של משק-בית  בעשירון השני גדלה ב-507 ש”ח; זו של משק-בית בעשירון השישי – ב-1,486 ש”ח; וזו של משק-בית בעשירון העליון ב-5,522 ש”ח. הסכום שנוסף לעשירון העליון מספיק למימון כמחצית שכר הלימוד השנתי באוניברסיטה; זה שנוסף לעשירון הששי מספיק לרכישת מספר פרטי ביגוד נוספים; זה שנוסף לעשירון השני מספיק לרכישת מעט מזון נוסף.

פערי השכר בין נשים וגברים לא השתנו – לא בשכר לשעה ולא בשכר לחודש.

שכרם של שכירים עירוניים אשכנזים נותר גבוה בכ-39%-37% מהשכר הממוצע; שכרם של שכירים עירוניים מזרחים, שהיה בתחילת העשור מעט נמוך מהממוצע עלה אל מעט למעלה ממנו, ואילו שכרם של שכירים עירוניים ערבים נותר ברמה של 30% פחות מהממוצע.

המעמד הבינוני המשיך להצטמק במהלך כל העשור, הן במספר המשפחות הכלולות בו והן בחלקו בעוגת ההכנסות של משקי הבית.   

בתחום השכר, השינוי הדרמטי ביותר נרשם בשכר המנהלים בחברות הבורסאיות: עלות השכר של מנהל בכיר בחברות הכלולות ברשימת “תל אביב 25”, שעמדה ב-1998 על 4.5 מיליון ש”ח, קפצה ל-8.43 מיליון ש”ח ב-2007.

בצדו השני של הסולם נרשם בעשור 2007-1998 גידול בתחולת העוני, מ-17.4% ב-1998 ל-19.9% ב-2007, לאחר ירידה קלה מ-20.6% ב-2005.

לא רק השוק תרם להרחבת האי שוויון, גם הממשלה: הפחתות המסים הוסיפו סכום חודשי נטו של 2,000 ש”ח ומעלה לשכירים ששכרם החודשי הוא מעל 50,000 ש”ח.

פגיעה חמורה במיוחד בשוויון נרשמה במשבר הכלכלי של האינתיפאדה, כשאותה ממשלה שהיטיבה עם בעלי הכנסות גבוהות באמצעות הפחתת מסים ערכה קיצוצים חסרי תקדים בתקציב ופגעה בכמה מן ההסדרים החברתיים-כלכליים הבסיסיים ובהם רשת הביטחון הסוציאלי, מערך החסכון הפנסיוני, החינוך הציבורי, ההשכלה הגבוהה הציבורית ומערכת הבריאות הציבורית. להלן מספר דוגמאות:

תקציב שעות התקן (המממן את שעות ההוראה) ירד מ-8,920 ש”ח לתלמיד ב-2001 ל-7,553 ש”ח לתלמיד ב-2006, ורק ב-2007 חזר לרמתו ב-2000.

התקציב הממשלתי של ההשכלה הגבוהה, בחישוב לסטודנט, ירד מ-44,721 ש”ח ב-2000           ל-38,326 ש”ח ב-2007, לאחר שב-2004 כבר הגיע לשפל של 34,071 ש”ח.

בעקבות שחיקתו של תקציב סל הבריאות, נטל התשלומים על משקי הבית גדל, מממוצע של 436 ש”ח לנפש מבוטחת ב-1998 ל-894 ש”ח ב-2006. כולם שילמו יותר – אבל משפחות שהכנסתן גדולה יכלו להרשות לעצמן לרכוש ביטוחי בריאות רבים ויקרים יותר. ב-2007, למשל, משקי-בית בעשירון השני הוציאו, בממוצע, 70 ₪ לחודש על ביטוחים משלימים ופרטיים, בעוד שמשקי-בית בעשירון השישי הוציאו 163 ₪ ומשקי-בית בעשירון העליון – 313 ₪.

ב-2003 הופרטו קרנות הפנסיה החדשות והועברו לחברות ביטוח פרטיות. בנוסף, הממשלה שינתה את כללי  ההשקעה של כספי הפנסיה: עד אז, רוב הכסף (70%) היה מושקע באג”ח ממשלתיות עם ריבית מובטחת; החל ב-2003 הורד שיעור ההשקעה באג”ח ממשלתיות ל-30%, כאשר היתרה מופנית לשוק ההון. משמעות השינוי התגלתה במשבר הפיננסי הנוכחי כאשר החסכונות הפנסיוניים של הציבור סבלו הפסדים גדולים, דבר הפוגע בכל מי שיפרוש לפנסיה בשנים הקרובות.

התשלומים לקצבת ילדים קוצצו בכ-45%, דמי אבטלה בכ-47% וגמלת הבטחת הכנסה בכ-25%.

סך תשלומי הביטוח הלאומי ירדו מ-50.1 מיליארד ש”ח ב-2001 ל-47.1 ב-2007 – למרות שהצרכים החברתיים דווקא גדלו.

כל הקיצוצים הללו החלישו מאוד את יכולתה של ישראל להתמודד עם צרכים חברתיים וכלכליים, ובראשם הצורך בשדרוג השכלתי של האוכלוסייה:

למעלה ממחצית בני הנוער עדיין אינם משיגים תעודת בגרות. בעשור 2007-1998 נרשם שיפור בשיעור הזכאות, אך הקבוצה שרשמה את השיפור העקבי והגדול ביותר היו בני נוער ביישובים המבוססים, ששיעור הזכאות שלהם עלה מ-54.9% ב-1998 ל-68.0% ב-2007. זאת, בשעה שבעיירות הפיתוח עומד שיעור הזכאות ב-2007 על 47.8% וביישובים הערביים על 35.6%.

מקרב מי שהיו בני/ות 17 ב-1998, רק 79.9% למדו בי”ב, רק 41.4% נמצאו זכאים לתעודת בגרות ורק 26.2% החלו בסופו של דבר בלימודים אקדמיים באוניברסיטאות או במכללות.  

מחברי הדו”ח מציינים כי עם פרסומה של תמונת מצב 2007-1998, ניצב העולם כולו, ובתוכו גם ישראל, בתחילתו של משבר כלכלי עמוק. על רקע זה ניתן להצטער על כך שלא ידענו לנצל את תקופות הצמיחה של העשור שחלף כדי להיטיב באופן מוחשי יותר עם כלל הישראלים. 

לקריאת הדו”ח המלא לחצו כאן.

כנראה שיעניין אותך גם: