תמונת עולמם
געשה כאן הארץ על הביטוי, היה או לא היה, של בוז’י הרצוג על עמיר פרץ. שדים עלו באוב, יצאו במחול מבקבוקיהם. מסתבר כי השד העדתי המנוול שכבר יותר משישים שנה חופרים כאן את קברו לא מפסיק לצוץ, ודווקא באגף של האשכנזים. אבל יותר משחשוב מה אמרו על המרוקאים, חשוב לבדוק מה קורה מתחת להמולה התקשורתית על הייצוגיות המזרחית.
כשמעלים כאן באוב שדים עדתיים ומרוקאים עצבניים, אף אחד לא מנתח את הרכבן של השכבות ההיסטוריות במוקדי הכוח של החברה הישראלית. שם נוכחת ההגמוניה בדור שני ושלישי במלוא הכוח. אני מציע לאלה הסופרים בכל המולה עדתית ראשים מזרחיים, אדרבא – תספרו אותנו, תספרו את הנוכחות המזרחית בשכר הבכירים, במנהלים הבכירים, במוקדי הכוח של התקשורת, בחברת החדשות, בעיתונות, בשופטים, באקדמיה, במעצבי התרבות והספרות.

הנה דוגמה: משה כחלון הוא שר מזרחי נחמד, הוא מתהדר בפתיחת שוק הסלולארי, בהכנסת חברות חדשות למשחק שאולי יוזילו לנו את התקשורת הניידת שלנו ואולי לא – מי יודע. משה כחלון הוא גאוות הליכוד, מתהדר בבית אבא בגבעת אולגה ובמיצוב ציבורי חברתי. אבל מה, מתחת לאף של כחלון ולמרות מזרחיותו ממשיכה ההגמוניה לחגוג את שליטתה המוחלטת בתקשורת החשובה באמת.
אם יש כאן מרחב ציבורי המשפיע על רבים זוהי חברת החדשות של ערוץ 2 וערוץ 10, הקובעת את סדר היום החדשותי ציבורי של מרבית הישראלים ומחליטה מהי ידיעה חשובה ומה פחות חשובה. בערוצים אלה מתקבלות החלטות עקרוניות המאפשרות את תשומת הלב הציבורית של כולנו, ומתגבשת גם תודעתנו הפוליטית. השימוש במרחב הציבורי התקשורתי מאפשר את מדורת השבט ומחייב בחוק את אחריותה של המדינה. מועצת הרשות השנייה היא זו שאחראית ומייצגת את האינטרס הציבורי לדאוג לתודעת כולנו. עליה מוטלת המשימה שלא נקבל כאן את ביטאון המפלגה הסורית “תישרין” מהצד הכלכלי שלו.
הרשות השנייה ממנה נציגי ציבור לחברת החדשות שישגיחו שלא נזכה לביטאון חדשות טלוויזיוני שיספר כמה טוב כאן, ויסיח את הדעת מהחשוב באמת. אבל, מי שירצה להיכנס לקודש הקודשים התקשורתי-טלוויזיוני, למֶכָּה של התודעה הפוליטית, ייתקל קודם כל בסלקטור החוקתי: החוק קבע כי מי שראוי לכהונה יהיה מי שניהל הון עתק או מי שמילא תפקיד ציבורי, וכך, העשיר והפקיד הממשלתי יביאו לנו את בשורת התיקון החברתי באמצעים טלוויזיוניים מתקדמים.
מצוידים בעורכי דין מלוטשים קובעים נציגי הרשות כי יכירו בתפקיד ציבורי בכיר רק אם עשית אותו בצבא או בשירות הממשלתי. כלומר, שירות ציבורי במרחבי החברה האזרחית שהפכה להיות הגורם המגונן עלינו בפני בגידתה של המדינה, מפני בריחתה מאחריות כלפי אזרחיה, בהגנה על הנכסים של כולנו – תפקידים ציבוריים שאותם, כזכור, הפסיקו מזמן למלא עובדי השירות הציבורי. אם עשית שירות שכזה בעמותות ולמען הציבור, זה לא ייחשב בעיני משפטני הרשות השנייה. כך, לפי פרשנותם את החוק, העמידו תנאים שבהם רק בעל ההון, הפקיד והקצין בדימוס יקבעו כאן את התוכן החדשותי.

בימים האחרונים נבחרה לחברת החדשות של הערוצים המרכזיים שלנו חבורה שאין בה שום קול חברתי שיביא את הסיבות למופעי הצדקה הצדקניים והפילנתרופיים בערב הפסח הבא. במבחן ההוכחה והתוצאה, נציגי הציבור החדשים בחברת החדשות זרים לחלוטין לשיח ולאתגרים החברתיים ומשקפים את תמונת העולם של מי שעמד בראש בחירתם. בחירה מצוינת, כך הכתיר יו”ר הרשות השנייה את בחירתם של עסקן כדורגל מחיפה, אלוף משנה במיל, רו”ח וח”כ בדימוס ושאר חברים לדירקטוריון. זו כנראה נבחרת שתשקף על המרקע את ארץ אהבתו – ארץ בלי מזרחים לא נחמדים ובלי ערבים, ארץ בלי אקטיביסטים חברתיים חתרניים, ארץ השייכת בעיקר לאלה הדומים לו.
אני מודה, לרגע קט גם אני הייתי מועמד, אבל אני מזרחי, אגרסיבי, בלי ניסיון ציבורי, עם שנים רבות של פעילות חברתית והבנה כי ההגמוניה הכלכלית-תקשורתית מחייבת אותנו להתייצב מולה באופן עקבי ואלטרנטיבי על מנת לחשוף את הקומבינה המתנהלת כאן רחוק מהעין הציבורית ועם ארומה משפטית. כדאי לזכור, כי זה אף פעם לא נגמר בספירת ראשים מזרחיים, בפיוסים חביבים בין פוליטיקאים וסולחות מתוקשרות, האמת שזה גם לא מתחיל משם.


