אבו כביר
שיר לשבת במדור השירה באסטה
קַו אַרְבָּע חוֹתֵךְ אֶת אָלֶנְבִּי הָרוֹתֵחַ
כְּמוֹ סַכִּין מְנַתְּחִים חֲלוּדָה עַל גּוּפָה מְפַרְפֶּרֶת
בַּמָּכוֹן לִרְפוּאָה מִשְׁפָּטִית בְּאַבּוּ כַּבִּיר.
רַק בַּסַּפְסָל הָאֲחוֹרִי אֶפְשָׁר לַחֲשֹׁד. בְּכָל זֹאת: מַעֲמָדוֹת.
עוֹלֵי רִידִינְג בּוֹאֲכָה בֶּן יְהוּדָה הֵם לֹא עוֹלֵי הַכַּרְמֶל בּוֹאֲכָה
כֶּרֶם הַתֵּימָנִים.
וּבְכָל זֹאת: מֶנְדֵּלֵי מוֹכֵר סְפָרִים, שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם,
טְרוּמְפֶּלְדּוֹר, אִידֵלְסוֹן, בְּיַאלִיק, טְשֶׁרְנִיחוֹבְסְקִי.
כַּמָּה רָחֲקוּ עוֹלֵי מֶנְדֵּלֵי מֵעוֹלֵי הַכֶּרֶם.
וּבְכָל זֹאת: שִׁשָּׁה שְׁקָלִים.
מתוך ״נעמן״ (הוצאת רעב)



