אבטלה וצמיחה - מה אומרים הנתונים?

אחת מאמיתות היסוד הכלכליות גורסת ששיעור הצמיחה ושיעור האבטלה קשורים בקשר הפוך. כאשר ישנה צמיחה אזי האבטלה יורדת. על פניו הטיעון נראה סביר, אבל כמו בכל דבר יש לבדוק אם ההיגיון הפנימי של הטיעון גם תואם למה שקורה במשק הישראלי. כדי לבדוק נושא זה ביצעתי כמה ניתוחים סטטיסטיים פשוטים שיוצגו כאן.

הניתוח נעשה על נתונים שנתיים בין השנים  1969-2003*. לאורך התקופה מגמת האבטלה נמצאת בעלייה רצופה, כל שנה מוסיפה כ-0.25% בממוצע לאחוז האבטלה. אם ניקח את 1985 כשנת מפנה במדיניות הכלכלית נגלה שממוצע האבטלה מ-1969 עד שנה זו היה 3.9% לעומת 8.5% בין השנים 1985-2003, תוספת של יותר מ-4.5%  בממוצע. גם הצמיחה הממוצעת שונה בין התקופות אם גם בשיעור נמוך יותר, בתקופה הראשונה היה אחוז הצמיחה 5.3% לשנה לעומת 4.1% בתקופה המאוחרת יותר. כאשר בוחנים את התקופה מ-1996 שבה נבחר נתניהו לראש ממשלה והביא את בשורת הכלכלה העוד יותר נכונה נמצא שאחוז האבטלה עלה מ-6.6% באותה שנה לכמעט 11% השנה. שנת 1985 נבחרה כאן כיון שבשנה זו יושמה תוכנית כלכלית שהצביעה בבירור שהמדיניות הכלכלית של ישראל נסמכת על התפיסה הקרויה נאו-ליברלית. במשך השנים התגברה האמונה בתפיסה זו ואפשר לומר שמאמצע שנות התשעים היא הפכה לאורתודוכסיה שאין עליה עוררין. בשלוש השנים האחרונות גישה זו השתלטה לחלוטין על הדיון הציבורי בנושא כלכלה ובכך העלימה לחלוטין כל אופוזיציה רעיונית אפשרית. למתנגדים נשאר רק לדבר על נושאים חברתיים שכידוע חשובים הרבה פחות מן הנושאים הכלכליים. מהצגה זו די ברור שישנו שינוי מהותי במדיניות הכלכלית ובדרך בה קובעי המדיניות מתייחסים לנושא האבטלה. כמו כן, עם כל הרושם שהם עושים גם הצמיחה לא מה שהייתה פעם.

כעת נעבור לקשר בין אבטלה לצמיחה, הקשר הישיר בין שני אלה הוא קלוש, גם אם לוקחים בחשבון את הצמיחה בשנה הקודמת למדידת האבטלה. זה נעשה כיון שהטענה היא שהצמיחה משפיעה על אבטלה לא באופן מידי אלא בפער זמן. אם לא לוקחים בחשבון את מגמת העלייה המתמשכת באבטלה אחוז צמיחה בשנה מסוימת מוריד את אחוז האבטלה בכ-0.25% בשנה שאחריה. זאת אומרת שכדי להוריד את האבטלה לחמישה אחוז צריכה להיות צמיחה של 24%. כידוע לפי תסריטים אופטימיים השנה תהיה צמיחה של 3.2% שתשפיע במידה מועטה על אחוז האבטלה. אבל כיון שהמדיניות הכלכלית אינה פועלת באופן אקטיבי בנושא האבטלה אלא משאירה אותה לגחמתו של השוק החופשי, וכיון שהמדיניות הכלכלית הובילה עד היום לעליה במגמת האבטלה יש לבדוק את הקשר האמור ביחס למגמה הרב שנתית. כאשר עושים זאת מתברר שאין קשר בין שיעור האבטלה לשיעור הצמיחה.

הווה אומר, שגם בתסריט האופטימי האבטלה תרד מ-10% רק בעוד יותר משנה, ועל פי הפסימי אפילו לא זה. מעבר לכך, גם אם האבטלה תרד לרמה של 5% בעוד שנים רבות צריכות שאלות נוספות להישאל לגבי איכות העבודה בה מועסקים האנשים. היום כ-30% מן המועסקים מקבלים שכר שהוא עד שכר מינימום שכר שאינו מאפשר חיים בכבוד. כך שמי שמתעניין/ת בגורלם של אנשים העובדים בשכר נמוך צריך/ה לקחת בחשבון שלדבר רק על אבטלה בלי התוכן של תנאי עבודה ושכר הוא מוטעה. אבל כאן רציתי להתייחס לאחת האמיתות שכביכול אינה ניתנת להפרכה, של הקשר הברור החד והחזק בין צמיחה לאבטלה וכמו שזה נראה הקשר הזה, גם אם קיים, הוא חלש ובעייתי.

*הניתוח נעשה על השנים 1969-2003 כיון שאלו מצויים בנתוני בנק ישראל.