עסקים כושלים בחינוך

את שלושת העשורים האחרונים ניתן לכנות העשורים של רפורמות חינוכיות. הרוח המרחפת מעל רפורמות אלו המתרחשות במדינות רבות בעולם היא הרוח התאגידית, המהווה עבור רבים מיוזמי הרפורמות את הפתרון לכל הבעיות במערכת החינוך. על פי תפיסה זו, הפתרון מצוי באימוץ כללי השוק הכלכלי, עקרונות השוק החופשי ונורמות ניהול תאגידיות על-ידי מערכת החינוך. זה אינו מקרי שפעמים רבות מי שעומד מאחרי הרפורמות המוצעות הם אנשי עסקים.

כך למשל, בראש ועדת הרפורמה החשובה ביותר שכוננה הממשלה בישראל בעשור האחרון, עמד איש העסקים שלמה דברת כשלצידו שירתו שני אנשי עסקים בכירים נוספים. איל ההון סטף ורטהיימר אף הוא מעורב כבר שנים במערכת החינוך בניסיון להרחיב ככל האפשר את החינוך המקצועי-טכנולוגי  על חשבון החינוך העיוני, ומנהלי בתי ספר נוטלים חלק בתכניות משותפות עם אנשי עסקים על מנת להטמיע את עקרונות הניהול העסקי. אילו רק היו נותנים לאנשי עסקים לנהל את מערכת החינוך זו הייתה פורחת ומשגשגת. ואכן, בישראל, כניסתם של אנשי עסקים והתרבות התאגידית, כפי שתיעדה נגה דגן-בוזגלו ממרכז אדוה, הולכת ומתעצמת בשנים האחרונות.

המחשבה הזו כנראה גם עלתה במוחו של ראש עיריית ניו יורק מייקל בלומברג כאשר מינה את קתלין בלאק, מנהלת בכירה בהוצאה לאור של רשת המגזינים “הרסט” למנהלת מערכת החינוך המורכבת מאד של העיר ניו יורק, מערכת החינוך העירונית הגדולה ביותר בארצות הברית. תקוותו הייתה שאשת העסקים תצליח להכניס סדר בכאוס המפלצתי החינוכי בניו יורק. בתום שלושה חודשים בלבד, בסוף השבוע זימן אליו ראש העיר את בלאק והודיע לה שהוא מפטר אותה.

בלאק, שהנה חסרת כל ניסיון חינוכי, נחלה כשלון חרוץ, ובמהלך החודשים בהם שימשה בתפקיד, רבים מאד מההורים, המורים, המנהלים ועמיתיה לעבודה הביעו בה חוסר אמון. במשאל שנערך לאחרונה רק 17% מהנשאלים ענו בחיוב לשאלה האם היא ממלאת את תפקידה כראוי.

מה שעמד מאחרי החלטתו של בלומברג למנותה, הנחה לה שותפים רבים אחרים, הייתה שעל מנת לעסוק בחינוך אדם אינו זקוק לשום ניסיון קודם או ידע בתחום, הנחה שאנשים היו מסרבים לקבל אם היה מדובר בתחום ידע ועיסוק אחר. ההנחה השנייה של בלומברג הייתה שמה שעובד בשוק הפרטי הכלכלי, חייב לעבוד גם בתחום השירותים הציבוריים. המקרה של קתלין בלאק הוא בגדר עוד הפרכה בולטת להנחות אלו.