אין לאן ללכת
ביום חמישי האחרון השתתפנו, חברי המעברה מירושלים, בהפגנתם של עולים מאתיופיה במרכז הקליטה במבשרת ציון. זו הפגנה שנייה בחודש האחרון, בתגובה על היחס המזלזל כלפי העולים הנקלטים וצעדי הענישה שהפעילו כלפיהם אחרי ההפגנה הראשונה שהתקיימה ב-5 באוגוסט. דיירי המקום מוחים על ההחלטה לפיה שכר הדירה לדיירים יחידים במרכז יועלה במאות שקלים, החלטה המצטרפת לתנאי המחיה הקשים במקום ולסיוע הדל במשכנתא ההופך את עזיבתו לבלתי אפשרית. כלפי מי שלא עומדים בתשלום כיום, מופעלות סנקציות כגון ניתוק מים וחשמל. בעקבות ההפגנה, איימו מנהלי המרכז על המפגינים כי אם לא יתנצלו על קיום ההפגנה – יבוטלו כל השירותים הניתנים להם במקום כגון טיול שנתי לילדים או שירותי המכבסה, וכן הוציאו מכתב סילוק לאחד המארגנים, זנה ארגאווי.
נאומו של זנה ארגאווי:
בעקבות האירועים, העבירה האגודה לזכויות האזרח מכתב אל הסוכנות היהודית, שעיקרו מחאה על כך שהסוכנות לא מכירה בחופש הביטוי וההפגנה ודרישה להפסיק את פעולות ההתכלות. מר יהודה שרף – מנהל היחידה לעלייה, קליטה ומשימות מיוחדות בסוכנות – השיב על מכתבה של האגודה בהכחשת קיומם של צעדי הענישה ובגלגול בעיות המשכנתא לפתחה של ממשלת ישראל, אבל הודה שהילדים נענשו (בגלל שהרסו גינה בזמן ההפגנה, לא בגלל עצם ההפגנה) ושמר זנה ארגאווי אכן יסולק ממרכז הקליטה (אבל בגלל שהוא לא בסדר – אחד הגורמים המתסיסים את העולים, כבר איננו עולה חדש וגו’ – ולא בגלל שאירגן הפגנה).
בפגישה שלנו עם מנהיגי ההפגנות במרכז הקליטה, שנערכה בבית המשוחרר של המעברה בשכונת קטמון ח’ בירושלים, הם הסבירו לנו את המניעים להפגנות: הנהלת מרכז הקליטה מתייחסת אליהם בזלזול ובחוסר כבוד, ושמה אותם במצב בלתי אפשרי: ההשתתפות במשכנתא לבודדים מגיעה ל-300 אלף ₪, למשפחות קצת יותר, אבל בכל מקרה זה לא מספיק לרכישת דירה; החיים במרכז הקליטה קשים מאוד: חדר קטן לכמה בודדים או למשפחה, חדרים צפופים, ואין לאן ללכת. מי שיעזוב את מרכז הקליטה ואין לו דירה ילך לגור ברחוב? ועוד כהנה תיאורים על היחס המזלזל של הנהלת מרכז הקליטה.
כתבה של אורי ארליך על מחאת דיירי מרכז הקליטה:
כתבתי כאן כמה פעמים על הבעיה המרכזית של קליטת עולי אתיופיה. מעבר לבעיות המשכנתא והשתתפות נמוכה בשכר דירה, הבעיה המשתקפת בכל אלה: הגזענות, חוסר הכבוד לעולים, יחס הרשויות אליהם כאל ילדים שסרחו. מבין שורותיו של מכתב הסוכנות, ניתן להבין בדיוק מה היחס שלה אל העולים. זהו אותו היחס של פקיד הסוכנות משנות החמישים, אשכנזי מתנשא, הקולט את עולי תימן או מרוקו. דבר לא השתנה, שום לקח לא נלמד. כי מה הם רוצים? הם הרסו גינה, שילמדו להיות תרבותיים ועד אז לא ייצאו לטיול; הם מפגינים אחרי שנתנו להם כל כך הרבה? אז מי “שמתסיס” (ולמה לא מי שמנהיג את צעירי מרכז הקליטה לעמוד על זכויותיהם בדרך דמוקרטית לעילא, שקטה ולא אלימה) שיעזוב. התגלמות כוחו של הפקיד להעניש את הנתונים למרותו. רק דבר אחד נוסף מאז: מנהלת מרכז מקליטה היא חברה קבלנית שהסוכנות שכרה – תחי ההפרטה!
חוץ מזה מדינת ישראל, השותפה הנאמנה לסוכנות בקליטת העלייה, לא מספקת את התנאים ההכרחיים לקליטת עולי אתיופיה. המשכנתאות מגוחכות ביחס למחירי הדירות המאמירים. אמנם מהללים את המשכנתאות לדיירי מרכזי קליטה כי יש בהם גם מרכיב של מענק (תודה על טוב הלב), אבל סך הכל מכסימום משכנתא כולל מענק: 579 אלף ₪ (על פי מה שכתוב בתקציב משרד השיכון). אז איך קונים דירה? איך משלימים את הסכום למחיר דירה? איך יוצרים שוויון הזדמנויות בחינוך שיכל להביא צעירים יוצאי אתיופיה ללמוד לימודים גבוהים, לרכוש מקצועות טובים כדי שיוכלו לקבל את המשכנתא ולהחזיר אותה, אם מתייחסים כך מראש לתושבי מרכז הקליטה?


