"אנטישמיות" כצנזורה פוליטית

האם כל ביקורת נגד ישראל משרתת אנטישמיות? הפילוסופית ג`ודית בטלר יוצאת נגד נשיא אוניברסיטת הארורד שביקר את הדרישה, של מתנגדי מדיניות ישראל בשטחים, שהאוניברסיטאות יטילו חרם השקעות על ישראל (הארורד, כמו לא מעט אוניברסיטאות פרטיות אחרות מחזיקה במניות בחברות אמריקאיות גדולות). סאמרס טען כי תוצאת חרם כזה משמעותה אנשטישמיות. 

בטלר טוענת כי דבריו של סאמרס הם בגדר צנזורה פוליטית הפוגעת בחופש האקדמי. לדעת בטלר העמדה על פיה כל ביקורת על מדיניות ישראל בשטחים זוכה לכינוי “אנטישמיות” היא טקטיקה אלימה המגבילה את הדיון הציבורי.

מאמר אוהד הרבה יותר לישראל מפרסם איאן בורמה בניו יורק טיימס, המאמר עוסק בשיח אודות ישראל מפרספקטיבה אחרת. בורמה, מנסה להפריך את תיאוריות הקונספירציה אודות עוצמתו של “הלובי היהודי” ועל השפעתם של יהודים כריצ`ארד פרל, אליוט אברמס, דגלס פיית (חלק מהם שימשו כיועציו של נתניהו בעבר)  ואחרים, על מדיניות הפנטגון וכן את הטענה כי המלחמה נגד עירק היא “מלחמה יהודית”.

איאן בורמה טוען כי תמיכת ארצות הברית בישראל היא תוצאת שילוב מספר גורמים: תמיכה דתית בישראל של פנדמנטליסטים נוצריים, אהדה של ניאו קונסרבטיביים,  אידיאולוגיה שמרנית, אירועי ה  11/9 ומדיניות בטחון וחוץ שהתמיכה בישראל מהווה בה נדבך מרכזי.