• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

אני החריגה הלאומית שלכם

מה זה בכלל אומר משפחות חריגות? במקרה של נסרין קדרי וארוסה הטרי אביעזר ובמקרה שלי מדובר בחריגה מהגבול הלאומי ואיום על הזהות היהודית. אני רשומה כחסרת לאום, והחל מהמורות ביסודי, דרך הצו הראשון ועד לאנשי הביטחון בשדה, נראה שאף אחד לא ידע מה עושים איתי ואיפה לסמן את הווי במחשב
יסמין יבלונקו

אני ילדה “חריגה”. אני לא מתכוונת לזה שאני מאומצת וגם לא על ידי זוג חד-מיני – ההורים שלי ילדו אותי כמו הזוג ההטרונורמטיבי שהם. הם אינם זוג חד-מיני, אבל גם לא זוג חד-לאומי. אופס, יצא להם חריג. הרי זוג רגיל ולא חריג הוא זוג חד-לאומי ודו-מיני (יהודי ויהודייה חיים בעושר ואושר ע”פ דת משה וישראל או משהו כזה).

בתור מי שגדלה במשפחה חריגה, עם אמא ערבייה ואבא יהודי, לא יכולתי שלא לקחת באופן אישי את האיסור המשפטי על זוגות חד-מיניים לאמץ ילדים, בשם ההגנה מפני “חריגות” (הומופוביה? מה פתאום, אנחנו רק דואגים לילדים!). חשוב לציין שחריגות היא חוויה לא קלה במדינה הזאת, שבה יש ארגון חוקי לחלוטין שכל מהותו היא למנוע מאנשים כמו ההורים שלי להוליד ילדים חריגים, ושבה זוגות חד-מיניים לא יכולים להרגיש ביטחון מלא במרחב הציבורי.

כשהייתי בת ארבע המשפחה גרה בשכונת יד אליהו. אחד הזכרונות הראשונים שלי הוא מחברה מהגן, שגם לה קראו יסמין. נפגשנו במקרה בגינה השכונתית, כנראה במהלך אחד החופשים כי אני זוכרת שלא התראינו זמן מה ומאוד שמחתי לראות אותה. אני רצתי לקראתה, אבל אז היא אמרה לי שההורים שלה לא מרשים לה לשחק איתי. היא לא ממש ידעה להסביר למה ונראתה מאוד מתוסכלת מהמצב, אבל בסוף לחשה לי שהסיבה היא שאמא שלי “ערביה”. חזרתי מבולבלת ועצובה להורים שלי ושאלתי אותם מה זה אומר “ערביה” ולמה זה דבר רע. אני לא ממש זוכרת, אבל יכולה לדמיין את הקושי של הורים שרק רוצים להגן על הילדה שלהם, להסביר לי בת הארבע שבעצם נולדתי ללאום הלא נכון ושזו לא תהיה הפעם האחרונה שאתקל באנשים גזענים. הם אמרו לי לא להאשים אותה ולא לכעוס עליה, כי זו לא אשמתה שההורים שלה גזענים, אבל אני כעסתי בכל זאת והמשכתי לשאול שאלות קשות מהסוג שילדים יודעים לשאול: אם היא תגדל ככה, אז זה גם מה שהיא תגיד לילדים שלה, לא? ואם לא להאשים אותה אז את מי להאשים?

חזרתי מבולבלת להורים שלי ושאלתי אותם מה זה אומר “ערביה” ולמה זה רע. אני יכולה לדמיין את הקושי של ההורים שרק רוצים להגן על הילדה שלהם, להסביר לי שבעצם נולדתי ללאום הלא נכון ושזו לא תהיה הפעם האחרונה שאתקל בגזענים

אני רוצה להציע שבמקום להתנער מהתואר “חריג”, ננסה להתנער ממה שהופך את החריגות הזאת לכל כך קשה במרחב הישראלי הנוכחי. אבל קודם כל, המון מזל טוב לנסרין קדרי הנסיכה ולאביעזר (היא אמרה כן!), זוג שלא מפחד לחרוג. לפני כמה ימים עלה פוסט (שמאז נמחק) בעמוד האלמותי “מזרחית בנשמה” שבו הם שיתפו הצעה של איש עסקים נתנייתי ושאלו את הגולשים לדעתם: הוא הבטיח שייתן 100 אלף שקלים חדשים למי שישכנע את אביעזר לעזוב את הגויה ולהתחיל להשקיע את זמנו באיזה בת מלך.

אז מה דעתם? המגיבים החמודים איחלו מלא מזל טוב, אבל חלק מהם הודיעו שהם מתנגדים לאירוסין, וחלילה לא ממניעים גזעניים, הם פשוט דואגים לילדים: זה מבלבל לגדול בבית עם הורים מרקעים שונים, הם לא ידעו מה המנהגים והמסורות שלהם, הם יהיו שונים מכולם. חוץ מזה, עם אמא ערביה הם לא יהיו יהודים, וזה כידוע לא מומלץ במדינת היהודים “הדמוקרטית”. בקיצור, הבעיה בזוג של יהודי וערביה – ואולי גם להב”ה יגידו דברים דומים על המקרה ההפוך – הוא שהילדים המסכנים יגדלו חריגים.

נסרין ואביעזר (צילומסך מהעמוד של נסרין קדרי).
נסרין ואביעזר. איש עסקים נתנייתי הבטיח 100 אלף שקלים חדשים למי שישכנע את אביעזר לעזוב את הגויה ולהתחיל להשקיע את זמנו באיזה בת מלך (צילומסך מהעמוד של נסרין קדרי)

מה זה בכלל אומר משפחות חריגות וילדים חריגים? המילה “חריג” היא גם להיות “שונה”, אבל גם לחרוג מאיזשהו גבול. במקרה של נסרין ואביעזר, ובמקרה שלי, מדובר בחריגה מהגבול הלאומי. אני רשומה כחסרת לאום והחל מהמורות ביסודי, דרך החיילים המבולבלים מאימות הנתונים בצו הראשון ועד לאנשי הביטחון בשדות התעופה, נראה שאף אחד לא ידע מה עושים איתי ואיפה לסמן את ה״ווי״ במחשב. גם במקרה הזה וגם במקרים של זוגות חד-מיניים מדובר בחריגה מהגבול שמפריד בין ישראליות נורמטיבית ובין כל השאר. הזדהות של אנשים עם לאומים אחרים, עם תרבויות שונות ועם קהילות חוצות לאומים כמו קהילת הלהטב”ק, מחלישה את המקום של הלאומיות היהודית בתוך הזהות של אזרחים ישראלים.

במדינה ציונית, חתונות אזרחיות לזוגות חד-מיניים זה אומר חתונות אזרחיות לזוגות דו-לאומיים – כל זה אומר שלא יהיה יותר גבול בין נורמלי לחריג, שההיררכיה תתערער, ושאולי מה שמפריד את כל האנשים שחיים פה ליהודים ולא-יהודים יימחק

הקטע הוא שכל זה לא אמור לשנות לילדים שעוד לא למדו קרוא וכתוב. למה חריגה כזאת היא משהו שצריך להגן על ילדים מפניה? מה הופך את הבעיות הפוליטיות האלה למכשול עבור ילדים? הרי הם כולם הולכים לגן ומשחקים במשחקים שלהם בלי קשר לכמה אמהות יש או אין להם ולאיך בדיוק מנוסח סעיף הלאום שלהם במשרד הפנים. אולי במדינה מתוקנת זה לא אמור להפריע לילדים, אבל במדינה ציונית חתונות אזרחיות לזוגות חד-מיניים זה אומר חתונות אזרחיות לזוגות דו-לאומיים, כך גם אימוצים במשפחות “חריגות” – כל זה אומר שלא יהיה יותר גבול בין ה”נורמלי” לחריג”, שההיררכיה תתערער, ושאולי מה שמפריד את כל האנשים שחיים פה ליהודים ולא-יהודים יימחק.

כל חריגה מהזוגיות הנורמטיבית כפי שהיא מוגדרת על ידי הרבנות מחלישה את הזהות הלאומית היהודית. ואז, חס וחלילה, מה שישאר פה זה מדינה דמוקרטית ורצועת חוף יפה עם מלא ילדים חריגים מגדרית ולאומית. טוב יצא לי אוטופי, אבל השורה התחתונה היא שילדים חריגים זה רע לציונות ושהציונות רעה, ושבאופן כללי מומלץ לחרוג כי יש ככה סיפורים יפים לספר.

הכותבת היא סטודנטית לתואר ראשון, מתגוררת בדרום תל אביב

כנראה שיעניין אותך גם: