ארץ ישראל נקנית בגפרורים
בשבוע שעבר הוצת עוד מסגד, הפעם בכפר קוסרה שמדרום לשכם. ראשי המערכת יסתפקו ודאי בגינוי המעשה כפי שעשו בכל הפעמים הקודמות. ב-12 בדצמבר 2009, לדוגמה, גינה ראש הממשלה את שריפת המסגד בכפר יאסוף והורה לזרועות הביטחון לפעול בנחישות “כדי לחשוף את העבריינים בהקדם ולהעמידם לדין”. הוא הוסיף כי “הממשלה תפעל בתקיפות נגד כל גילויי האלימות”. גם נשיא המדינה גינה את המעשה, והוסיף “שלא ייתכן שקבוצה קיצונית תסכן את מעמדה של ישראל כמדינה שומרת חוק”. בעקבות הצתת מסגד בכפר מורייר, ב-7 יוני 2011 שוב גינה ראש הממשלה את המעשה ואמר כי “זהו מעשה נפשע שבא לעורר פרובוקציה. מדינת ישראל שמה לה לדגל את כיבוד חופש הדת והפולחן ותפעל בנחרצות נגד כל מי שיפגע בעיקרון זה”. גם שר הביטחון, אהוד ברק, אמר אז כי “המעשה הנפשע נועד ללבות יצרים ולפגוע בסיכוי לחיים בשלום זה לצד זה. אני מאמין שצה”ל וכוחות הביטחון ישימו ידם על מבצעי המעשה הזדוני.”
תושבי קוסרה לא קונים את הסחורה הזו. יומיים לאחר שהוצת המסגד היינו שם, בקוסרה, נציגות של תנועת “לוחמים לשלום”. שוב שמענו על ההצקות הבלתי פוסקות של תושבי המאחזים הסמוכים, על הרג העזים וגדיעת הזיתים באישון לילה, על התנכלות לרועים. בביקורים קודמים שלנו בכפר חזינו במו עינינו באלימות המתנחלים ובגיבוי שלו הם זוכים מן הצבא והמשטרה. דבר, כך סברנו, כבר לא יוכל להפתיע אותנו ובכל זאת, הפעם הגדילו הפורעים לעשות. ברוח הימים האלה הם ריססו את הכתובת “עלי עין ומגרון – צדק חברתי” וגם “מוחמד חזיר”.

התפיסה הייחודית הזאת של צדק וחברה היא חדשה ככל הנראה, אבל החיבה לגפרורים היא כבר סיפור ישן. אכן, בקרב הנוער היושב במאחזים יש לא מעטים שאוהבים לשחק באש. בשבע השנים האחרונות הסתובבתי בכל רחבי הגדה המערבית והרבה אפר ראיתי. ראיתי בתים פלסטינים שנשרפו בכפר בורין, ושדות שרופים באיזור אום אל ח’יר וח’רבת א-טוואנה, דרומית לחברון. ראיתי מטעי זיתים שעלו בלהבות באזור שכם, וכבשים שהורעלו בפאתי רמאללה. לצד בית פלסטיני שרוף בחברון קראתי כתובות שרוססו על קירות הבתים הפלסטיניים: “מוחמד חזיר” כתבו גם שם וחתמו במגן דוד. לכן, כשהאזרח מספר אחת, אומר כי שריפת המסגד עומדת “בניגוד לערכים של מדינת ישראל”, אני תמה אם כל אותן מדורות כן היו בהתאם לערכיה של המדינה.
אני שואל זאת פשוט מכיוון שבכל הפעמים שרכוש פלסטיני עלה באש, לא שמעתי את נשיא המדינה מגנה או את ראש הממשלה מתייחס בחומרה. גם שר הביטחון לא הפגין אף פעם עניין רב בנושא, והמערכת עליה הוא מופקד, בניגוד להבטחות החגיגיות שלו ושל ראש הממשלה, לא תפסה מעולם את המציתים. ספק אם הושקעו מאמצים של ממש. רק לאחר שהתבצעה פעולת תג מחיר ביום שלישי בלילה בתוך בסיס צה“ל ליד רמאללה, החליט מפכ”ל המשטרה להקים צוות חקירה מיוחד. אולי עתה, משהצבא הפך למושא ההתקפות יהיה סוף-סוף כיסוי לאיומים.
אכן, דברי הגינוי הריקים של ראשי המדינה אין להם דבר וחצי דבר עם כבוד לדתות או עם אכיפת החוק בשטחים. הם פשוט חוששים שהלהבות שהציתו האלמונים יעלו גבוה מדי ויגרמו נזק לתדמיתה החבולה ממילא, של מדינת ישראל. שהרי כל עוד שורפים לכמה ערבים שדות וכרמים זה אולי לא יפה אבל זה גם לא כל-כך נורא, ובוודאי לא מצריך התערבות של רשויות החוק. אבל כששורפים מסגד, זה כבר נראה די רע. לשרוף בית תפילה זה משהו שעושים קוזאקים, או פולנים או ערבים, לא אנחנו.
אז עכשיו, כמו על פי תסריט שנכתב מראש יגיעו הגינויים. תחילה, ראשי המתנחלים. בכל פעם שהחבר’ה הצעירים משתוללים קצת יותר מדי, הם מגלגלים את עיניהם, מנופפים באצבעותיהם, ואומרים שככה לא מתנהגים. אפשר הרי לגזול אדמות מערבים בצורה מסודרת, עם צווי הפקעה, וליווי של משטרה וצבא. לכן, כהרגלם, הם יביעו שאט נפש, ומיד יעשו כמה טלפונים על מנת לוודא שלא יפנו בטעות את המאחז ממנו יצאו המציתים. פטרוניהם בכנסת וסביב שולחן הממשלה יגנו גם הם, ויוודאו שהזרמת הכספים למאחזים תימשך. כך, יוכלו הפרות החוק בשטחים להימשך בסמכות וברשות, כמו על פי חוק.
במלים אחרות, כדאי להזכיר למר פרס, שבשטחים הכבושים לא נאכף החוק מזה שנים, ועל כך מעידים דו”חות שונים של רשויות המדינה. האחראים האמיתיים לפגיעה במעמדה של ישראל כמדינה שומרת חוק הם אפוא לא אותם צעירים “מצוינים” מהמאחזים (שרבים מהם הרי משרתים ביחידות המובחרות ביותר בצה”ל). האחראים הם העומדים בראש הפירמידה; האחראים הם אותם בכירים בחליפות אשר בפיהם שלטון החוק והדמוקרטיה, ובמו ידיהם, שאינן מכירות מגבלות חוקיות כלשהן, ממשיכים בבניית אותה מערכת אנטי-דמוקרטית של התנחלות וכיבוש.
כך, אחרי שיתפסו (אם יתפסו) את האחראים למעשה החמור ויתנו להם פליק נוראי על היד, נוכל סוף-סוף לחזור לשגרה הברוכה, ליום הקטנות ה[פוסט] ציוני: עוד דונם שרוף ועוד עז מורעלת. ארץ ישראל נקנית בגפרורים. את השאלה האחרונה אפנה אפוא לראש הממשלה ולשותפיו בהנהגת המדינה: כשתסיימו את תפקידכם, מה יישאר לנו מלבד אדמה חרוכה?
אבנר וישניצר הוא חבר בתנועת “לוחמים לשלום”


