אתה לא נראה לי רעב, שוברים "שמירה", ו"החשודים הרגילים"
יצא גיליון חדש של מגזין האינטרנט “מארב” – מגזין לאמנות-תרבות-מדיה. במדריך התערוכות של האתר דיווח על שתי תערוכות: תערוכה על הבושה כמאפיין תרבותי בחברה המורכבת מפליטים, מהגרים ולאומים שונים. בתערוכה המתקיימת במרכז לאמנות דיגיטלית בחולון מציגים אמנים ישראלים ופלסטינים.
ותערוכה נוספת תחת הכותרת “אתה לא נראה לי רעב” – “שם התערוכה נלקח כציטטה מדבריו של שר הפנים אברהם פורז בשיחה עם עובד במועצה אזורית שלא קיבל שכר כבר חודשים אחדים (ערוץ 2 ספטמבר 2004 ).
השם, מראה יותר מכל על האטימות, חוסר הרגישות וחוסר היכולת של השכבה השלטת לראות מעבר לאפה שלה. העיוורון הזה, שמואר (אך ורק) על ידי סטריאוטיפים של עוני ואומללות מן הטלוויזיה, השתלט על החברה שלנו. ובדרך גם מרק את מצפונה .
אז איך צריך להראות איש רעב? אנחנו לא יודעות…”.
אוצרות התערוכה הן מיכל שמיר ואורלי וולקביצקי-דביר.
באתר “חברה צודקת”, שחר דולב כותב על `קו לעובד` ו-`חברה צודקת`, שני ארגונים שיצאו למאבק אזרחי נגד חברת `השמירה`.
“החברה עושקת את עובדיה, שגם כך משתכרים שכר מינימום. החברה היא המעסיק הפרטי הגדול במדינה וחוץ ממאבטחים היא מעסיקה עובדי ניקון ותחזוקה. מעריכים את רווחי החברה במאות מיליוני שקלים בשנה. כמו כל חברת כח אדם, מקור הרווחים הללו הוא בהפרש בין התשלום שהחברה המזמינה משלמת עבור העובדים, ומה שהעובדים מקבלים כשכר – הפרש היכול להגיע עד מאות אחוזים. בנוסף החברה אינה משלמת לעובדיה את הנדרש על פי חוק (דמי נסיעה, שעות נוספות, פיצויי פיטורין, וע”פ אחד העובדים: לחברה יש `שכר מינימום` משלה – שהוא כמובן נמוך מהשכר החוקי…)”.
באתר מפורטות דרכים קונקרטיות למאבק אזרחי נגד תאגיד הענק הנוגש בעובדיו. ביום
בעיתונים מופיעות בימים האחרונים מודעות ענק מטעם משרד החינוך, התרבות והספורט, על הכנס ה-4 שידון במדיניות התרבות בישראל. נושא הכנס – תרבות בעולם משתנה. רשימת המשתתפים צדה את עיני. והרי השמות לפי סדר הצגתם:
הד סלע, השרה לימור לבנת, ד”ר חיים פרלוק, מר דני גוטפריד, גב` דליה לוין, מר עומרי ניצן, גב` ליאורה ניר, מר רנן שור, פרופ` וולפגנג שניידר (אורח), מר מיכה ינון, גב` דינה אלדור, גב` רותי דירקטור, מר מיכה לבינסון, פרופ` שמעון לוי, גב` אילנה צור.
אין ספק שהעולם משתנה, נכון גם התרבות משתנה, רק רשימות “החשודים הרגילים” המשתתפים בדיונים על התרבות נותרות קבועות. כנראה שלנעדרים – “האחרים הפראיים”, אם לנקוט בלשון דה-קונסטרוקטיביסטית בעיצומם של ימי אבל אלה על ז`ק דרידה, אין שום דבר מעניין לומר. לא על שינוי ולא על התרבות.


