אתר "העוקץ": גזענות אנטי-אשכנזית מול דמוקרטיוּת ישראלית
סוציולוג (פרופ’ בגימלאות), אקטיביסט, ממייסדי ארגון הל”ה וסרבן מצפון חברתי
מירון רפופורט הוא אדם שאותו אני מעריך מאוד. מירון הוא אדם ישר ואמיץ אינטלקטואלית. רחשתי כבוד למירון לפני פירסום המאמר (“בצל האפליות הישראלי”) אותו כתב כאן אתמול (17.8.2009). כעת אני מעריך אותו יותר. אני גם מאוד שמח עם שש שנות קיומו של ה”עוקץ”. זהו האתר שלי. אתר שבו אני קורא פעמים רבות את מחשבותי למרות שלא אני כתבתי אותן.
ב”העוקץ” אני מקבל אישור, אישוש והכרה בעצמי ובהיסטוריה שלי. אני צריך את זה; כל אחד/ת צריכים לקבל אישור, אישוש והכרה מאחרים על מנת לדעת את עצמם. לעיתים התהליך הזה עקיף; הרבה פעמים הוא ישיר, כן, בוטה עם קצוות חשופים וחדים. “העוקץ” פעמים רבות מכאיב וכואב. “העוקץ” ביקורתי, אך תמיד משוך בו גם חוט של עצב. פעמים הרבה הוא מלא תקווה. טוב לי שיש לי את “העוקץ”.
לכל מי שיש מושג קטן ביותר במאבק בגזענות יודע כי לא ניתן להשיג דבר במאבק בגזענות על ידי שימוש בכלים, במושגים או בפרקטיקות גזעניות. המלחמה בגזענות חייבת להיות משוחררת ומנותקת מגזענות. זהו כלל יסוד ביושר אינטלקטואלי ובפעולה פוליטית. לדעתי אין באתר “העוקץ” קו של גזענות אנטי-אשכנזית. לדעתי יש ב”העוקץ” דרישה רצינית לדמוקרטיות ישראלית. זוהי הפרשנות שלי למה שקורה ב”העוקץ”.
דמוקרטיות ישראלית פירושה אג’נדה אזרחית. דמוקרטיות ישראלית אין פירושה אג’נדה “מזרחית”. אני לא חי בשלום עם המושג “מזרחי”. מזרחי זהו שם-תואר, שהונפק על ידי מוסדות ההגירה הישראלים ליהודים שהגיעו לישראל ממדינות שאינן אירופאיות. “מזרחי” היא מציאות חברתית צברית, שנוצרה על ידי מדיניות ממשלתית. למדיניות זו היו אספקטים ברורים של קיפוח ואפליה כנגד יהודים לא-אירופאים.
מדיניות זו באה לידי ביטוי בפיזור אוכלוסין, בהשקעת משאבים פיננסיים, בפריסה ובעיצוב של ציפיות ותקוות חברתיות ותרבותיות, בחלוקת כוח פוליטי, בהכרה ( או במניעה) בערך ובתמיכה (או בשלילה) מוסדית. הורי היגרו לישראל ממרוקו. אני נולדתי כאן. אני ישראלי-יהודי. בדרך כלל המהגרים שהגיעו ממדינות לא-אירופאיות בישראל זכו לצד הנוקשה יותר של מדיניות ממשלות ישראל: פיזור אוכלוסין בעייתי, השקעה מינימלית של משאבים, מערך ציפיות נמוך, חלוקת משאבים שיצרה ומיסדה אי-שוויון. על כן להיות דמוקרט ישראלי בעבורי זה בראש וראשונה להיאבק נגד אי-השוויון שנוצר בישראל כפועל יוצא של מדיניות ממשלתית עוינת. להיות דמוקרט בישראל פירושו, בראש וראשונה, להיאבק באי-השוויון בחברה הישראלית היהודית. ישראל של היום צריכה אג’נדה אזרחית.
דמוקרטיוּת ישראלית פירושה מאבק לשינוי חברתי. דמוקרטיות ישראלית אין פירושה מאבק לשיפור מעמדם של יהודים “מזרחים” בישראל. פירושו הקונקרטי, הממשי, המפורש, של מאבק לשינוי חברתי הוא שינוי היחסים שבין פריפריה חברתית משוללת כלים ויכולת, ובין מרכז חברתי של רשתות חברתיות המושתתות ומעוגנות בפריבילגיה חברתית לא מוצדקת. דמוקרטיות ישראלית פירושה, אם כך, מאבק באי-צדק החברתי שנוצר, קיים ושריר בישראל. אי-צדק שהוא פועל יוצא של מדיניות לא שוויונית ומקפחת. דמוקרטיות ישראלית מבקשת להיאבק באי-השוויון ולהשיג רמות של שוויון רבות ככל הניתן וככל האפשר באמצעות כלים דמוקרטיים ואנושיים. ישראל של היום צריכה שינוי חברתי.
דמוקרטיוּת ישראלית פירושה מאבק חסר פשרות למימוש ולאכיפת שלטון החוק. שלטון החוק הוא הכלל הבסיסי בכל חברה דמוקרטית. בישראל של היום רק החלשים כפופים למרות החוק. החזקים והחזקות בישראל מוצאים דרכים יצירתיות רבות להתעלם מהחוק. הם מצליחים לחיות לצידו, לעקפו מימין, לשטות בו משמאל, לדלג מעליו או לצלול מתחתיו. אך לעולם לא להיות כפופים לו. דמוקרטיות ישראלית היא המאבק לאכיפת החוק על “הוותיקים”, על המחוקקים, על בעלי הכוח הכלכלי, על גבירי הפוליטיקה, על “המסודרים” וה”קומבינטורים”, על “החברה מהפלמ”ח” או על החברה מ”הישיבה”, על “נוער הגבעות” ועל “בני הטובים”. בקיצור, שלטון החוק פירושו שהחוק הוא מעל כולם ושכולם כפופים לו. בישראל של היום אין זה המצב. ישראל צריכה את שלטון החוק כאוויר לנשימה.
דמוקרטיות ישראלית היא ניסיון כן ואמיתי להשיג שלום עם הפלסטינים החיים עמנו, עם הפלסטינים החיים לצידנו ועם מדינות ערב המעוניינות בשלום. דמוקרטיות ישראלית שואלת שאלת יסוד מרכזית אחת: אם אנחנו אומרים: שלום-שלום, מדוע אין שלום? למבנה המלחמה של ישראל יש אינטרסים של מלחמה. צריך על כן לגבש אינטרסים של שלום. כפי שמבנה המחשבה של היום עוצב על ידי 120 שנה של מאבק ומלחמה, אנחנו צריכים להתחיל ולבנות מבנה מחשבה של שלום. בעוד 120 שנה של מאמץ חברתי לשלום (בדומה למאמץ החברתי למלחמה המופעל כאן היום) יהיה כאן שלום. ישראל של היום צריכה שלום. דמוקרטיות ישראלית חייבת לדבוק במאמץ להשגת שלום.
אלה מבין הקוראים המעוניינים לממש כאן אג’נדה אזרחית, להיאבק למען שינוי חברתי, לדרוש את מימוש שלטון החוק על חזקים וחלשים כאחד, לשאוף ולהתאמץ להגיע לשלום עם שכנינו הקרובים והרחוקים, המשותף לכל אלה הוא דמוקרטיות ישראלית. אלה רואים בעין ישירה ונכוחה שדמוקרטיות ישראלית היא אנטי גזענית. היא אנטי גזענית כלפי מזרחים, כלפי אשכנזים, כלפי נשים או כלפי ערבים. דמוקרטיות ישראלית היא מאבק בגזענות, למען צדק חברתי, למען שלום, לדמוקרטיה ייצוגית ואחראית שבה אין תרומה ללא תמורה ואין בה מיסוי ללא ייצוג. “העוקץ”, ורבים מהכותבים והכותבות בו, נאבק למימוש הדמוקרטיה הישראלית. את/ה מוזמן להצטרף.


