• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

בגופן, בנפשנו

מיכל שחק

זונות, סרסורים וסוחרי אדם אינם חלק מעולמנו; הם בבחינת ה”לא אנחנו”, הם לא מ”איתנו”. איש לא נותן לנו מושג קלוש כיצד להתערב בנושא הסבוך וה”בעייתי” של סחר בנשים, כלומר סחר אדם, או מדוע להתערב בו. וכי לא חסרות צרות קרובות יותר, נגישות יותר; ומי יודע אם הארגונים המתריעים בעניין אינם מנפחים את מימדיו. ואם זה קיים, אולי זה בלתי נמנע. מאז ומתמיד היו זונות, ושום מדינה לא הצליחה מעולם למגר את התופעה. אולי צריך פשוט לא לעשות מזה עניין, לתת לזה להתנהל מאחורי הקלעים; לצקצק מדיי זמן, כשמידע בנושא מגיע לידיעתנו.

בישראל, חברה עתירת בעיות ומאבקים, פיתחנו מיומנויות לולייניות של הכחשה והתנערות מאחריות לתופעות קצה מטרידות. אנו משדרים עליהן בהתלהמות באמצעי התקשורת, ובכך מתירים לעצמנו לעסוק בהן בשתי דקות, לנקות את מצפוננו ולעבור לדבר הבא, בבחינת “ברוך שפטרנו מעונשו של זה”. ובמקביל, אנו מתרברבים בערבות הדדית ובסולידריות קהילתית נדירה. בעודנו מזועזעים עד כלות מ”שתיקת העולם”, אנו עצמנו רואים ושותקים מול תחלואים רבים שבתוכנו.

המשטרה מעלימה עין במסווה של חוסר אונים, מערכת המשפט דוממת והארגונים החברתיים לא מצליחים לסכור את הזרם הבלתי פוסק של הסחר בבנות אדם. סחר זה הפך את ישראל למעצמת סחר באדם.

המצפון היהודי היה רדום ומושתק בנושא זה כבר בתחילת המאה ה-19 ולתוך שלהי ה-20, כאשר התפתחה ושגשגה תעשיית מין יהודית וייצוא צעירות יהודיות לעבדות מין מהשטעטל לדרום אמריקה. התופעה על ריבוי היבטיה תוארה בספרה של העיתונאית איזבל וינסנט “בגופן ובנפשן”. יתכן וכיון שהשפחות המעורבות בסחר היו נשים, לא הוטרדו הרבנים טרדה של ממש לקום ולעשות מעשה, ושיתפו פעולה ולו בעצם העלמת העין. יתכן שהרבנים ומנהיגי הקהילות יצרו את תופעת ה`ראש הקטן`, גם מתוך פחד מטומאת הדבר, ויתכן שפחדו מהשם הרע שיידבק ליהודים. הם לא הבינו שהחולי הזה, שאינו מטופל, הוא חולי של הקהילה כולה, ולא רק של הנשים והסרסורים המעורבים בו; שזהו אינו חוליו של “האחר” הנמוך והעלוב, אלא “שלנו”, של עצמנו כחברה היהודית. התופעה התקיימה בשל מעמדן הנמוך של נשים להלכה ולמעשה ואי ידיעתן קרוא וכתוב. נשים לא נשלחו  ללמוד ב”חדר” ובמידה רבה היו תלויות לתפקודן הבסיסי בגבר היודע קרוא וכתוב – ביידיש ובשפת המדינה. מעניין היה מה הייתה תגובת הרבנים לו היה הסחר לעבדות מין מתקיים על ידי שידול, ייצוא ושעבוד לא של נערות אלא רחמנא ליצלן של נערים מה”חדר”.

וכאז כן היום, אנו מרחיקים את עצמנו, מעלימים עין במומחיות שהתפתחה עם המעבר לארץ הקודש. אנחנו בטוחים שהתופעה מתקיימת בפלחי אוכלוסיה “נמוכים” שרגלנו אנו לא דורכת בקרבם; של האנשים החלשים, המוחלשים והשקופים. ייתכן שאנו חווים חוסר אונים מול סחר באדם למטרות מין, גם מפני שכולנו צורכים את תעשיית המין במידה זו או אחרת, אם על ידי קניית מוצרים הנגזרים מחרושת היופי וה`סקסיות`, אם על ידי צריכה של סמלי המין העכשוויים, ואם מצריכה של מיניות זולה דרך האינטרנט. החברה היהודית של היום, זו שחיה בישראל והיא בעלת הצבא הגדול בעולם של ספרות מוסר, מרשה לעצמה להתנהל בהכחשה ובהשכחה של העובדה שאנו, היהודים התמימים והחביבים של השטעטל, מדינת ישראל של היום, מהווים מעצמת על לסחר אדם ומין ניצולי. 

כנראה שיעניין אותך גם: