בחילה קלה על כלכלה
עסקת חייו
בתחילת השבוע, דה מרקר מרח את וורן באפט על השער, כשהוא מתמוגג מעסקת ישקר ומתרונן מאהבה למנהליה ומייסדיה, משפחת ורטהיימר. בציטוט חופשי, הוא אמר שזאת עסקה סופר מצליחה, אחת מהטובות שלו אי פעם, ושהוא מבסוט ממנה לאל-אללה.
באפט רמז שהוא היה מופתע מהמהירות שבה ההשקעה התחילה להחזיר את עצמה. יפה. איך אומר הקואצ`ר אלון גל? עבודה קשה לא תיקח אתכם רחוק. חשוב גם לעשות את הבחירות הנכונות. בייחוד בהשקעות, ומי כמו באפט ידע לבחור נכון, בפעם המי יודע כמה. סחתיקה-תיקה וורן.
בסוף השבוע, (חמישי), באפט צוטט מהעיתונות הזרה, כאומר שהוא רוצה לשלם יותר מס. הוא קונן על כך שהנשיא בוש לוקח שיעור מס גבוה יותר מהמזכירה שלו מאשר ממנו. סחתיין פעמיים.
עסקים עם המדינה
באפט כנראה מאוד אוהב את מדינות ארה”ב, ורוצה שיהיה בהן יותר מיסוי פרוגרסיבי. רגע…בואו נסדר את התגיות של הכתבה: באפט, מסים, עסקאות מצליחות, מדינות.
זה מזכיר משהו לא? כן וודאי.
באפט קנה 80% מישקר מידי משפחת ורטהיימר תמורת 4 מיליארד דולר במזומן. חברת ישקר שאותה רכש באפט, שילמה במועד העסקה מס של בערך מיליארד דולר, פלוס מינוס, (בהארץ כתבו אז 920 מיליון דולר).
אממה? המדינה, מדינת ישראל, תחזיר לישקר את המס הזה במהלך השנים הקרובות.
בואו נאמר את זה שוב: בשנים הקרובות מדינת ישראל תחזיר לחברת ישקר שבבעלות וורן באפט והוורטהיימרים (80%-20%) סכום של בערך מיליארד דולר – השווי הנומינלי המלא של המס, (נניח שתהיה אינפלציה, אז המדינה תחזיר במונחים ריאליים טיפ-טיפה פחות). לשון אחר: מדינת ישראל לא ראתה גרוש אחד שחוק מהעסקה הזאת. וורן באפט ומשפחת ורטהיימר גם יחד ראו ממנה הטבה של הרבה מאוד ירוקים.
אגב, אם מישהו חושב שכדי לרקוח את שומת המס האלגנטית הזו, (שבה כאמור…לא משלמים מס בכלל), מספיק לעבור בפגישה אצל פקיד שומה, מנהל מחוז ברשות המסים, מנהל רשות המסים, מנכ”ל האוצר, או אצל שר האוצר, אז הוא טועה.
זאת מסוג העסקאות שמגיעות עד למעלה למעלה, אל שולחנו של אותו סוחר הנדל”ן הממולח מירושלים.
העסקה הזאת נחה על שולחנם של הפקידים והפוליטיקאים המובחרים חודשים רבים לפני שפורסמה. בשקט בשקט, בלי מאעכרים ושמאכערים. טיפ טופ, כמה פגישות, קלסרים מסודרים, קפה ועגה, עד הפרט האחרון.
אף אחד כמובן לא חושד בשותפי הסוד שהדליפו את דבר העסקה למקורביהם כדי שירוצו לקנות אופציות “קולים” על הבורסה. אין סרט כזה בחיים. חס וחלילה וחלילה וחס.
רק חבל שהם החליטו להפסיד מיליארד דולר, וחבל גם שזה על חשבוננו. בייחוד שכל כך קשה לשלם שכר למורים, ולממן ספריות לעיוורים, וכאלה, וזה.
עכשיו אפשר להבין למה באפט מבסוט כל כך מהעסקה ומהבחירות שלו ולמה הוא כזה גאון בהשקעות, ולמה הוא מוכן לשלם בכיף שלו עוד קצת מסים במדינה שלו. בשבילנו זה מאוחר מדי. אם זה מעניין מישהו, אז הוא קיבל גם פטורים ממס על דיווידנדים עתידיים מישקר וכאלה. אבל יאללה חליק, הוא כזה סבא חביב ונחמד, שירוויח.
פקידים קטנים ומתוסכלים
טוב, אז הכי קלישאה להגיד ש”לעשות עסקים עם המדינה זה קל ומגניב ורווחי”, בייחוד שזאת מדינת עולם שלישי עם אנשים לא מפותחים, ופוליטיקאים מושחתים ממוצא, איך נאמר זאת, לא אשכנזי, כמו פואד, שאליו נגיע בהמשך.
רק חבל שבכל זאת, למרות שזה קל ומגניב כפי שבאפט נוכח בעצמו, עדיין יש בירוקרטיה כלפי אנשי עסקים ישראליים שהפקידים פה אשכרה מתעללים בהם. זה פשוט טירוף מה שהמדינה עושה להם!
לפי עיתון העסקים של ישראל, לב לבייב עדיין לא מרוצה. לבייב אמר באיזה כנס על חברה, כלכלה ופילוסופיה פוליטית, ש“המפתח להשקעות במדינה נמצא בידיהם של פקידים קטנים ומתוסכלים”.
יא-אללה בן אדם, רני רהב אמר שהגיע הזמן שיקום מישהו אמיץ וגיבור כמו שמגר או ברק ויגיד משהו בגנות השיחרור של יגאל עמיר, אבל הוא לא ציפה לכזה אומץ ציבורי מצד לבייב. אללה יוסטור! איזה מזל שגלובס מאירים את עינינו בכותרות ראשיות שבאמת חשוב שנקשיב להן.
לבייב לא סיפר על פקיד אחד, שלדעתי היה די נחמד אליו, בקטנה, כאילו. קוראים לו ירון זליכה. הוא החשב הכללי באוצר. בזמן שהוא לא נלחם בשחיתות, אז הוא היה אחראי לכל מני מכרזים כאלה, כמו מכרז הרכבת קלה, כביש 431, הפרטת בתי הסוהר, לא משהו רציני.
בכל המכרזים האלה, זכתה חברה נחמדה בשם אפריקה ישראל. בסך הכל, חישוב מאוד מאוד שמרני, ומי שיכול מוזמן לחלוק עליו, אפריקה זכתה בתקופת כהונתו של זליכה במכרזים ממשלתיים בשווי של מעל 10 מיליארד שקל, (יש כאלה שאומרים שזה 15 מיליארד שקל, אבל זה לא קריטי).
אבל איזה באסה עם הפקידים האלה? בייחוד שהם כפויי טובה, כמו הזליכה הזה. בואו נעשה קצת סדר:
זליכה עבד פעם אצל לבייב ושרי אריסון בחברה שנקראת דרך ארץ, (מפעילת כביש שש). הוא היה סמנכ”ל בחברה הזאת, שבבעלות אפריקה ושיכון ובינוי. מיד אחר כך הוא נהיה חשב כללי באוצר.
כשנכנס לאוצר, זליכה חתם על מסמך שאוסר עליו להתערב במכרזים שאפריקה ושיכון ובינוי ניגשות אליהן.
אבל לפי כתבה שפורסמה לא מזמן בידיעות אחרונות, במכרז הרכבת הקלה הוא דווקא כן התערב, ואפילו נפגש בארבע עיניים עם פיני כהן, מנכ”ל אפריקה דאז. אני עדיין מחכה להכחשה שלו בעניין.
חוץ מזה, לב לבייב בעצמו התמודד במכרז על הפרטת בנק לאומי, אותו מכרז שזליכה ניהל בשקיפות כל כך מופתית. אותו מכרז שהוא היה אמור להדיר ממנו את רגליו, כי הוא עבד בתפקידו הקודם אצל לבייב, בדיוק כמו מכרז הרכבת הקלה. בואו נגיד את זה שוב:
זליכה עבד אצל לבייב, הלך לאוצר, התחייב לא להשתתף במכרזים שלבייב מעורב בהם, ניהל בהצלחה את מכרז לאומי והתערב במכרז הרכבת הקלה. בשניהם לבייב השתתף, רק במכרז הרכבת הקלה הוא זכה. אותו מכרז שבעטיו זליכה טרח להיפגש עם פיני כהן, בניגוד לתקשי”ר שחתם עליו.
בזמן מכרז לאומי, זליכה לא אמר מילה באשר לכך שהוא עבד אצל לבייב, כולם שכחו, לבייב בסוף הפסיד בלאומי, וזליכה דיבר בתקשורת על המחיר המוצלח שהמדינה קיבלה מסרברוס.
אחר כך זליכה רץ להאשים את אולמרט בהתערבות פסולה לטובת חברו פרנק לוואי. מעניין לא? (1)
הכינו את שקיות ההקאה
בקיצור, איך אומר לבייב: נשבר ה— מהפקידים האלה?! למרות שחלק מהם דווקא די אמיצים. הנה ניר גלעד למשל. עיתון העסקים המוביל ציטט אותו אתמול אומר ש“אנחנו לא ערוכים לגלובליזציה. הגלובליזציה אינה רק גודל…אנחנו לא נותנים לילדים שלנו את הכלים להתמודד איתה”.
אוקי, גלובליזציה זה לא אני זה פופטיץ.
אבל נראה לי שלילדים שלו, ניר גלעד דווקא נתן את כל הכלים שבעולם להתמודד איתה, אוההו איזה כלים הוא נתן להם, גם לנכדים, וגם לנינים ולהרבה דורות קדימה אמן ואמן.
ניר גלעד הוא היום מנכ”ל החברה לישראל. אם זה מעניין מישהו, שכרו החודשי, (לא כולל האופציות ששוות עשרות מיליונים) מסתכם בהרבה יותר מפי 50 מזה של עובד קבלן במפעל של כי”ל, שבבעלות החברה לישראל. נראה לי שזה פי 50 אלף.
לפני שהיה מנכ”ל החברה לישראל, גלעד היקר העניק גם לילדים של סמי עופר כלים ותשורות נאות להתמודד עם הגלובליזציה.
הוא העניק להם 120 מיליון דולר בהסכם בז”ן, (שהיתה אמורה לחזור מהחברה לישראל למדינת ישראל ללא כל תמורה כי ככה היה כתוב בהסכם החכירה(1), הוא מכר להם את צים בהרבה פחות משליש ממחירה הראוי לפי כל הערכות השווי הכי זהירות, (צים הרוויחה בתום שנתיים וחצי ממכירתה לחברה לישראל את כל הסכום שהחברה לישראל שילמה למדינה!).
אח”כ, משסיים לתפור עבור המדינה (ועבור ילדינו) את העסקאות המבריקות האלה, גלעד התפנה לצייד גם את ילדיו בכלים להתמודד עם העולם, והפך למנכ”ל החברה לישראל, החברה שמחזיקה את צים ובז”ן, ושבבעלות סמי עופר.
חינוך יהודי ונתינה למדינה
מי שעדיין לא הצטייד בשקיות הקאה, לבטח יוכל לעמוד גם בזה. לב לבייב, ההוא מהפקידים המסורבלים, צוטט אתמול גם כמקונן על היעדר חינוך יהודי במדינת ישראל. למי שלא יודע, לבייב הוא רפורמטור גדול, וחוץ מדברי תורה ותרומות לבתי כנסת, שבוודאי לא מזיקים לפרנסה, את הונו הגדול הוא עשה במדינות מסויימות באפריקה. יום אחד הדברים וודאי יתבהרו, אבל בואו נסכם על כך שהוא לא מכר שם תשמישי קדושה?
גם לאלי הורביץ, יו”ר ומייסד טבע, היה מה להגיד אתמול. הוא אמר שהמורים צריכים לקבל כסף, אבל גם לתת את מה שהם צריכים לתת. לפי תחקיר של ערוץ 2 שפורסם לפני כמה ימים, (לשם שינוי – זה היה תחקיר ראוי ביותר), הורביץ יודע לתת, ובגדול.
טבע, כך פורסם, ניסתה לעשות מכה, ולרפא חולי איי.אל.אס עם התרופה של הטרשת נפוצה – הקופקסון שלה. אלא שכל מני מעבדות בחו”ל הזהירו אותה שבעכברים שחולים באיי.אל.אס הקופקסון לא עבד, והם מתו מהר מהצפוי, במקום לאט מהצפוי.
אבל הורביץ יעשה הכל בשביל לתת, והוא נתן לכל מני חולים באייאלאס – חולים אנושיים בשר ודם – את התרופה. בתי החולים בארץ, ידעו כמה הוא אוהב לתת, ושיתפו פעולה עם הניסוי והסוף היה ידוע מראש.
הפרשה כבר באוויר כמה ימים, אבל פה זה לא אמריקה: המדינה יודעת מי נותן ומי לוקח, לכן היא תדע להוקיר את פועלו של הורביץ ואת טבע.
העיקר שיש עיתונות חוקרת: זהירות, פוטנציאל לפוליצר
שוק הגז הישראלי, למי שלא יודע, זה שוק גדול מאוד, וכמו בכל שוק גדול מאוד, יש בו המון המון תחרות: שלוש פירמות שכל היום רק חושבות איך לעזאזל להתחרות אחת בשניה.
השלישייה הסופר דופר תחרותית הזאת, בסך הכל מנסה להתפרנס בכבוד, והכי חשוב, היא מאוד דואגת לבטיחות של כו-ל-נו. בגלל זה חשוב שנקרא את התחקיר הבא, שמופיע היום בגלובס ושבוודאי משרת יפה את שלישיית הפירמות הנחמדות, ועוסק בהון ושלטון ובדברים אחרים שייסמרו את שערותיכם ויזקרו את אצבעותיכם הצרדות.
והנה מגיע החלק של החשיפה המטורפת, ואם זה לא פוליצר אז אני לא יודע מזה:
מתברר שפואד, שר התשתיות, קיים קשרים פסולים עם שני ערבים, שיש להם מהלכים בקרב מצביעי העבודה ושהם בעלים של חברות גז קטנטנות, שאינן חוקיות, (לא כמו השלישייה החביבה שלעיל).
שני הערבים, שלאחד מהם קוראים אבו חוסיין, מוכרים גז פיראטי ומסכנים את הבטיחות שלנו, וכנראה נותנים לפואד סיוע בבחירות לעבודה, והוא כנראה מעלים עין מפעילותם.
אבו חוסיין זה, אם קראתם את ה”תחקיר” ועדיין לא הבנתם שמדובר בערבי מסוכן, מגעיל ומפחיד, אז מי שרוצה יכול לקרוא לו אבו ג`דידה, אבו אנטר, אבו-ערבוש, אבו-אבו- אבוהה, אבו ג`ילדה או אבו-עבריין –מחק את המיותר –
העלמת מס במיליונים!!!! שמעתם טוב? נחזור על זה:
האבו-עבריין הזה, האב-אבא של כל העבריינים, העלים מס במיליונים! מיליונים!!! 5, 10, 15, 25 מיליון שקל. הייתם מאמינים? ובסוף התיק נסגר, שמו את החומר במגירה, והאבו-אבו-אבו עבריין הזה שילם רק 75 אלף שקל.
איזה שחיתות. יא-אללה, לצקצק כולם ביחד: אי-זה שחיתות. אי-זה מושחת הפואד הזה והחברים הערבים שלו. יא אללה, קדימה לנפנף את האצבע הצרדה.
פואד בטח יושב בבית, מבואס רצח מהכתבה, בטח הוא הפעיל הרבה לחצים כדי שזה לא יתפרסם, אבל התקשורת לא נכנעה, וגילתה נחישות ואומץ לב.
זה אשכרה הון ושלטון. מיליונים הוא העלים האבו ג`ילדה הזה. ואיזה מושחת הפואד הזה. יא וואראדי!
מזל שיש עיתונות חוקרת.(3)


