בית הספר לשכירי חרב: חינוך לפי גדעון סער
הקליניקה לזכויות אדם בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב, האגודה לזכויות האזרח בישראל, עו”ד יעל כפרי והקליניקה למשפט ומדיניות חינוך בפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה פנו לשר החינוך גדעון סער בדרישה להבהרות בנוגע ליוזמה חדשה ולפיה בתי-ספר יתוגמלו באופן דיפרנציאלי לפי קריטריונים שונים. בפרט מתריעים בארגונים אלו מתגמול בתי-ספר לפי עלייה באחוזי גיוס לצבא ולשירות-לאומי. בחודש נובמבר השנה דווח על תוכנית זו כתוצאה מפרסום מסמך שנשלח לכלל מנהלי החטיבות העליונות. במסמך זה מפורטת תוכנית משרד החינוך שמטרתה לעודד מורות ומורים בכדי שתלמידיהם יגיעו “להישגים לימודיים, חברתיים וערכיים”. תוכנית זו משקפת הנחות יסוד פדגוגיות שגויות, וכמו-כן סדרי עדיפויות מעוותים של משרד החינוך והשר העומד בראשו.
תגמול דיפרנציאלי ומעמד המורה
מקריאת המסמך ברור שמישהו במשרד החינוך חושב שהמורות והמורים בישראל הם חבורת עצלנים כושלים ותאבי בצע. כיום ההישגים הלימודיים והחברתיים של התלמידים אינם מספקים את ממשלת ישראל. אל תחפשו את האשמה בפערים חברתיים, תשתיות לא מספקות, צפיפות בכיתה, תקשורת-המונים, או בכל אלמנט הקשור במדיניות הממשלה עצמה. ממשלת ישראל מציעה תשובה פשוטה בהרבה: האשמים בכך הם כמובן המורים שכנראה אינם עובדים קשה מספיק בכדי להגיע לתוצאות. נדרש, אם כן, מנגנון אשר ‘יעודד’ את צוותי ההוראה והמחנכים לעבוד יותר טוב משהם עובדים עכשיו. חלילה לא מדובר על השקעה בתשתיות חינוכיות או העלאת שכר קולקטיבית. לגישת המשרד, אין שום תמריץ בהעלאת שכר לאותה קבוצה כושלת אשר הובילה למצב הנוכחי מבלי להראות תוצאות מוכחות בשטח. רק כאשר המורים יספקו את הסחורה ידאג המשרד שהעבודה הקשה תשתלם, זאת כמובן בשפה היחידה שמורים מבינים: העלאה דיפרנציאלית וחד-פעמית בשכר.
בקצרה, משרד החינוך אומר למורות שתחת חסותו: אתן תגרמו לכך שתלמידיכן יגיעו להישגים אותם המשרד יגדיר (מבלי שינתנו לכן תנאים מספקים) ואנו נשלם לכן 3,000-8,000 ש”ח בשנה. אמירה זו אינה משקפת את גישת הממשלה בתחום יחסי-העבודה בלבד, אלא מהווה מסר חינוכי ברור הן למורות והן לתלמידים ולהוריהם. משרד החינוך מודיע כי צוותי ההוראה הקיימים אינם מעוניינים באמת בטובת תלמידיהם והם לעולם לא יפעלו לשיפור הישגים אלא אם זה ישתלם להם. ואם העובדה שזה מה שמשרד החינוך חושב על מרבית עובדותיו אינה עצובה מספיק, כדאי להזכיר שמדובר ביישום של הסכם רפורמה שנחתמה עם ‘ארגון המורים’ כמייצג את עובדי החטיבות העליונות.

החינוך בעיני משרד החינוך
מטרה נוספת שמשרד החינוך הציב בפרסום הקריטריונים להערכה דיפרנצאילית היה “להגדיר ברבים את היעדים שמציב משרד החינוך לבתי הספר”. ואכן, מקריאת התוכנית ניתן ללמוד הרבה על סדרי העדיפויות החינוכיים של משרד החינוך בראשות השר גדעון סער שמודיע למנהלי בתי הספר שהיעדים שמוצבים בפניהם הם אחוזי זכאות לבגרויות ומספר המגוייסים לצבא. זו אינה הצהרה המשפיעה על התגמול הדיפרינצאלי בלבד, זה הפירוש של ממשלת ישראל למילה ‘חינוך’.
גם בין היעדים הללו יש היררכיה, כמובן. רצוי שמורות ומחנכי כיתות י”ב יפנימו את המסר הזה במהרה, כי זה עלול להשפיע על הבונוס המיוחל: למשרד החינוך חשוב יותר שתלמידיכם יהיו חיילים מאשר תלמידים מצטיינים. אחרת לא ניתן להסביר מדוע המשקל שניתן לגידול מוכח באחוזי הגיוס לצבא ולשירות-לאומי (20%) כפול מזה המוענק לגידול במספר התלמידים המצטיינים בסוף לימודי התיכון (10%) וגדול מהמשקל הניתן לזכאות לבגרות מקרב הלומדים לי”ב (17.5%) (עמוד 23 בהסכם עוז לתמורה). אם את מורה בי”ב ורוצה לשפר את הסיכויים שלך לקבל מענק בסוף השנה, סער מעדיף שתשקיעי עוד שיעור בהכנה לצבא מאשר בהכנה לבגרות.
בפנייתם לשר החינוך הדגישו הארגונים את החשש מפני פגיעה בבתי-ספר ערבים והזהירו כי התוצר של התוכנית יהיה אפליה של ממש בין מערכות החינוך. אך התוכנית מציגה באופן ברור שקריטריון “התרומה לחברה” (כלומר גיוס) ו”הישגים לימודיים” (כלומר אחוזי בגרות) חשובים לו בהרבה מאשר מניעת אפלייה או שוויון חברתי. ואכן, אותם בתי ספר ‘שנכשלים’ באחוזי גיוס ובגרויות גבוהים – בתי-ספר ממלכתיים-ערביים ובתי ספר בפריפריה, נמצאים בתחתית ההשקעות החינוכיות בישראל. משרד החינוך שב ומדגיש כי הקריטריונים לתגמול המורים יערכו בתוך כל מגזר ובכך תמנע אפלייה תקציבית של ממש. יתכן, אך זה אינו פותר את המשרד מכך שהוא מגדיר באופן ברור את הצלחת מערכת החינוך במונחים שמתאימים לבתי-ספר של יהודים ממעמד חברתי-כלכלי גבוה. כל בתי-הספר, מכל מגזר ובכל מקום בארץ, ישאף להעלות את אחוזי הגיוס ואחוזי הזכאות לבגרות – ובממשלה יהיו מרוצים. כל-כך מרוצים שהם מוכנים לשלם לנו על-כך!
מודל חינוכי אחר
בשנים האחרונות מנהיג משרד החינוך מדיניות ולפיה ‘אם זה לא מדיד – זה לא קיים’.
טוב יעשה שר החינוך אם יקשיב לנו, המורות והמורים. נספר על שיחות ארוכות עם תלמידים שלנו על נושאים שלא נכנסים למשבצת ‘החינוך לערכים’ שלו, על עזרה לתלמידה שהגיעה לתיכון ובקושי יודעת לקרוא, על שיחות תיווך בין הורים ותלמידים מסוכסכים. נספר לו על כל מה שאי אפשר למדוד, וגם אין צורך.
כחברה אזרחית עלינו להציב בפני המשרד מודל אחר. מודל בו מורות ומורים מנהלים תהליך חינוכי מורכב וביקורתי, בדיוק מסוג התהליכים שאותם בלתי-אפשרי למדוד. מודל אשר בו בתי-הספר, המורים והתלמידים מקבלים את המשאבים הנדרשים כדי להציב לעצמם יעדים חינוכיים המתאימים להשקפת עולמם ואשר נתונים לביקורת עצמית ולהערכה מעמיקה ומורכבת מצד המדינה. אולי מערכת חינוך כזאת תצליח פחות בהעלאת הפרופיל הצבאי של התלמידים, אבל תתרום הרבה יותר לבניית חברה אזרחית שוויונית וצודקת.
רענן פורשנר הוא מורה להיסטוריה וסטודנט למחשבת החינוך


