בלי סודות בעזה

בחודש שעבר חשף משרד הביטחון לראשונה מסמכים המתארים את מדיניות התרת הכנסתם של מוצרים לרצועת עזה עד לאירועי המשט בסוף מאי השנה. התמונה שעולה מן המסמכים, שנחשפו במסגרת עתירה מכוח חוק חופש המידע שהגישה עמותת גישה, מאששת את הביקורת שנמתחה על מדיניות ישראל כלפי רצועת עזה: מניעת כניסתם של מוצרים בעלי אופי אזרחי מובהק, איסור על מוצרים שיתרמו לשיקום הרצועה ולפיתוחה, קביעת “קו עליון” לרכישת מוצרי יסוד ונוסחאות מתמטיות שדרכן קובעים פקידי משרד הביטחון כמה קמח וסוכר ירשו לתושבי עזה לצרוך. במלים אחרות: המדינה עסוקה יותר בספירת קלוריות מאשר בשמירה על הביטחון.

[לקריאת מסמכי המתפ”ש]

מתברר, כי ההגבלות על כניסת מוצרים לא נובעות מחשש בטחוני, אלא ממדיניות של “לוחמה כלכלית”, כהגדרתה של מדינת ישראל: ניסיון מוצהר לשתק את הכלכלה ברצועת עזה ולשבש את החיים התקינים שם, לכאורה על מנת להפעיל לחץ על שלטון חמאס. למשל, הנוהל שמסדיר הרשאת טובין לרצועת עזה קובע כי בבואם להחליט האם להתיר או לאסור על כניסת מוצר כלשהו, על פקידים במשרד הביטחון לשקול את “תפיסתו התדמיתית של המוצר (האם נתפס כמותרות)”, “רגישות לצרכי הקהילה הבינלאומית” ו”השלכות שימושו של המוצר (האם ישמש לשימור, שיקום או פיתוח) תוך דגש להשפעת הכנסתו על מעמדו שלטון החמאס”.

כך, למשל, בגדים הותרו לכניסה (עד מכסה מסוימת) בעוד שבדים עבור תעשיית הטקסטיל נאסרו, ועלי כוסברה הותרו אך תבלין הכוסברה נאסר.

לאור מה שנחשף, אין זה מפתיע כי המדינה הכחישה את קיומם של המסמכים. רק לאחר לחץ מבית המשפט הודתה בקיומם, אך טענה שחשיפתם תסכן את בטחון המדינה. כעת, לאחר שהסכימה לחשוף את המסמכים, לרבות הנהלים שהיו בתוקף עד למשט, היא ממשיכה לעמוד על סירובה לחשוף את הנהלים העדכניים המתייחסים למעבר סחורות אל רצועת עזה וכן את מסמך ה”קווים אדומים” שקובע לכאורה רף תחתון למוצרי היסוד הנדרשים להישרדותם של תושבי הרצועה.

ביולי 2010 המדינה החליפה אמנם את רשימת המוצרים המותרים ברשימת מוצרים אסורים וביטלה את האיסור על מוצרים צרכניים, אולם היא עדיין מונעת כניסת חומרי בנייה, והאיסור על ייצוא עומד על כנו. שיקום הכלכלה לא יתאפשר אלא אם תושבי עזה יורשו לשווק מחוץ לרצועת עזה את התוצר החקלאי והתעשייתי שלהם, ואלא אם יורשו לרכוש מלט, ברזל וחצץ על מנת להחיות את הבנייה ולשקם את הרצועה מנזקי המלחמה.

גם במדיניות הנוכחית נראה ששיקולים ביטחוניים מהווים מרכיב מזערי בלבד מההגבלות. חומרי בנייה למשל, נכנסים באופן חופשי דרך המנהרות עבור שלטון החמאס, והוא מצליח לבנות בתי ספר ומבנים ציבוריים – בעוד שאתרי הבנייה של ארגונים בינלאומיים שוממים, משום שישראל מתמהמהת לאשר את העברת חומרי בנייה. כן, אם היה חשש בטחוני שנובע מייצוא – הרי מדינת ישראל יודעת היטב כיצד לבצע בדיקות ביטחוניות של סחורות היוצאות מרצועת עזה.

במדיניות החדשה, כמו גם במדיניות הקודמת, חובותיה של מדינת ישראל כלפי תושבי רצועת עזה – שעל אפשרותם לייבא ולייצא סחורות היא שולטת – מהוות שיקול משני לכל היותר.

על מעשי המדינה לעורר חרדה אצל כל מי שעקרונות מוסריים בסיסים יקרים ללבו. הגיע הזמן להפסיק את העמימות ולבסס את מדיניות המעברים ברצועת עזה על פי המשפט הבינלאומי – שמתיר לישראל להגביל תנועה, אולם אך ורק בשל סיבות ביטחוניות קונקרטיות ותוך איזון עם זכויותיהם וצרכיהם של תושבי רצועת עזה, שזכאים לנהל חיים תקינים, לרבות פרנסה, ייצור ובנייה, ואוסר הענשה קולקטיבית. על מדינת ישראל לחשוף את הנהלים הנוכחיים באשר למעבר סחורות לרצועת עזה ובכך לאפשר ביקורת ציבורית. ייתכן ויהיה לא מעט לבקר.

לקמפיין החדש של עמותת גישה – קראו לשר הביטחון לחשוף את מדיניות הסגר הנוכחית

הכותבת היא מנכ”ל עמותת גישה